עדכון טבת תשע"ג: קהילות, גליונות, ובחירות

עדכון

שלום לכולם,

 יש הרבה מה לעדכן, ויתכן שנעשה את זה בפעמיים, נצא לדרך ונראה עד כמה ארוכה היריעה והמצע להשתרע.

 
מפגש אגודה אחת – קהילות

בחנוכה נפגשנו בלב ירושלים, לדיון בנושא הקהילות, מתוך הנחה שהקהילה החמה מעצימה את החוסן החברתי.

הנושא עלה לדיון מתוך יוזמת "עת לעשות" של הרב יצחק רוזנבלום לעשייה ופעילות בתחום מניעה מראש של נשירת צעירים מחיי התורה והחברה. ובאנו לבחון את תפקידה של הקהילה במתן תמיכה והעצמה לחבריה, כך שיוכלו לדלג על מהמורות הצצות בשבילי החיים.

ישבנו באיגוד אחד – מגוון אנשים, ממגוון קהילות, סביב אותו שולחן. נכחו שם כובעי מגבעת אילקית, כובע ירושלמי נמוך, וכובע ירושלמי גבוה, כיפה שחורה ואף כיפה סרוגה. אברך לצד עורך דין, ות"ח ותיק לצד צעיר ממנו.

———

הכרנו אדם נמרץ ומעשי, הפועל בנושא הקהילות מתוך ניתוח מעמיק של חזון, מתווה ואף הכנה מראש לכשלים המשחרים לפיתחה של כל קהילה – אהרן אריאל לביא – יוזם רשת "נטיעות".

רשת "נטיעות" הינה רשת ייחודית להקמת קהילות עצמאיות ברחבי הארץ, תוך שילוב עשייה חברתית קהילתית. במקור, היוזמה עלתה מתוך צורך של ציבור החוזרים בתשובה שסובל עד עתה מחוסר הכלה בציבור שלנו מחד, וקושי להתארגן כקהילה עצמאית מאידך. וכעת מתברר שגם בציבור החרדי ישנו רצון לפעול במודל דומה, ובאלעד כבר הוקמה קהילת חזון – "מים חיים" – הפועלת למניעת נשירה בעיר.

אריאל תימצת את משנת "נטיעות" באופן מקסים שהותיר אותנו עם הרבה חומר למחשבה ובעיקר… לעשייה ויישום. הוא הציג בפנינו מודל של קהילה המתגבשת סביב שלושה צירים:

1. קבוצה – גיבוש הקבוצה באופן יזום, מתוך החלטה להיות קבוצה, מתוך הכרה ביתרונות הקהילה. ולא גיבוש ספונטני של אנשים שבמקרה נפגשו שאינם מחויבים להשקעה.

2. משימה – התאגדות סביב משימה חברתית – חיצונית. וזאת הן מתוך אחריות כלפי החברה, והן כחזון שמאגד את האנשים. בנוסף לכל, המשימה מפתחת בריאות פנימית וכוחות שלא היו מתפתחים בלעדי הקהילה בה כל אחד מקבל תפקיד נוסף מלבד תחום המקצוע שלו.

3. חיים – קהילות קבע לכל החיים, ולא סגנון של תקופת שליחות, או "פרפרוּת" של מי שבא כפרפר לבדוק, להריח, לטעום ולזוז הלאה…

אין בשורות קצרות אלה אלא טעימה משיח ודיון של למעלה משעה, שלימדו אותנו שרשת נטיעות העמיקה לחקור באפיון וניתוח מרכיבי הקהילה. ואכן הרשת כבר מונה כיום מעל 300 משפחות שהתאגדו ב11 קהילות עם 30 פרויקטים חברתיים, ועוד היד נטויה.

כמדומנו שמי שלא יקרא את חוברת "נטיעות – חזון והעשייה" העדכני לשנת תשע"ג – לא ידע מה קורה היום בעולם התשובה בכלל ובהקשר של קהילות בפרט.

 ——-

הרב צבי פסח דנציגר הציג ניתוח היבטים בקהילה:

היתרון הגדול של התאגדות כקהילה, היא האפשרות לבנות מוסדות חינוך, בתי כנסת ופעילויות לקידום ערכים משותפים. מאידך לאחר בניית הקהילה היא עשויה להיכנס לקיפאון מסוים ולמנוע מחברים להמשיך בתנופה ופיתוח של רעיונות מתחדשים.

נדרשת גם זהירות של בנושא הנהגת הקהילה שעלולה להגיע לידי חיכוך בין מי שבפועל מנהיגים את הקהילה לבין חברים בעלי דעה הרוצים גם הם להשפיע בקהילה.

ובסופו של דבר פתרון הקהילה אינו יכול לבוא על ידי התבדלות מהציבור הרחב, משום שאם מעמידים ערכים מסוימים כחומה בין ההתנהלות הקהילתית לבין הציבור הרחב – סופה של הקהילה לחבק בחיבוק דוב את חבריה ולמנוע מהם חיבור ופתיחות לכלל הציבור שומר התורה והמצוות.

לדברים המלאים: 
חיבוק חם או חיבוק דוב? על מעלות ה"קהילה" וחששותיה

——-

הרב יצחק רוזנבלום – דן דווקא את רעיון הקהילה לחובה.

לדבריו אין אדם נשאל לאחר מאה ועשרים: באיזו קהילה היית, ואין קהילתו של אדם פותחת בפניו שערי גן עדן. על האדם להשקיע בראש ובראשונה בעולמו הפרטי – כעובד א-לוהים, ואילו ה"קהילה" יכולה לשמש כעזר טכני, ככל העזרים החברתיים המסייעים לאדם להתקדם בעבודת חייו. אנו מקווים להעלות את דבריו המלאים בקרוב.

ואתם מה דעתכם בנושא?

האם אתם משתייכים לקהילה?

האם הקהילה תורמת לכם או שהייתם מעדיפים בלעדיה?

האם ניתן כיום להתגבש כקהילה שכונתית שתכיל מגוון של אנשים ודעות, וזאת לעומת המודל הקיים היום – לפיו מתגבשים לפי רעיון/דרך/השקפת חיים?

 נשמח לשמוע את דעתכם באזור התגובות.

בנפרד, שמענו מאחד החברים שסיפר לנו על הגיבוש השכונתי שהחלו בו לאחרונה, וזאת בזכות שפתחו כולל ערב לאנשים עובדים, מה שהביא להיכרות ממשית יותר בין תושבי השכונה, אט אט התפתח הקשר לכדי אירועים חברתיים וחגיגת חגים יחד, מסיבת פורים משותפת, מסיבת חנוכה, וכן הלאה. הגיבוש הביא לקשר טוב יותר עם הרב שתומך ומעודד, וכן לתחילת קשר בין תושבי השכונה ממגוון ארצות מוצא שחיו די בנפרד האחד מן השני.

משתתף ב'מפגש חנוכה' עדכן בימים אלה, כי עד היום לא חש כל אחריות על הנעשה בשכונה, ובעקבות המפגש הוא החל לשים לב. פתאום הוא שם לב לנוער צעיר שמסתובב בערב בחוסר מעש, נוער שאינו שייך דווקא לסוג הכובע שהוא חובש, בצעד מעשי הוא פנה למתנ"ס השכונתי והחל לקדם תוכנית לפעילות ערב לנוער שלא מתכוון להצטרף ל"מתמידים" השכונתי.

הרב דוד לייבל מקים וראש רשת הכוללים "ר' עקיבא אייגר" לאנשים עובדים מספר גם הוא כי הגיבוש בין הלומדים מביא לתוצאות ברוכות, חוסן חברתי ותחושת שייכות.

אחריות

כפי שראינו, מילת המפתח בנושא הקהילות – היא "אחריות", יוזמה והשקעה לגיבוש חברתי, ולכן ראינו לנכון להעמיק מעט בנושא פיתוח האחריות האישית, תוך הבנה שמדובר כאן ב"סודות צבאיים"… לא פחות! כשהצבא המדובר הוא כמובן "צבא האחריות".

אז איך מונעים כפל פעילות ופעילות חסרת מיקוד? ומה נדרש בתחום ההגשה, שיווק ותודעה ציבורית? התחלנו לשרטט קוים בנושא ונגענו ב: אשפה שעולה על גדותיה, ישיבות שמונעות נשירה, סנטימטרים של פילוג בשל אורך הפאות והחליפה, "משרד חינוך תורני", שבלונת "גמרא בלבד", העברת עול קניית הדירה מן ההורים אל הילדים, מודעות הזועקות "רוצח" לעבר בחור הדורש דירה, עיתון "משפחה" והסיגריות שהוא "הפסיק לעשן"… כל זאת ומאמר המשך בדרך תחת הכותרת: זו לא השתמטות! על צבא ואחריות.

חלקי בעמלי

ולכן כה שמחנו להתבשר על פעילות של נושאי אחריות, גיליון "חלקי בעמלי" שנולד בחנוכה. ארגון "חלקי בעמלי" מיסודו של הרב ברוך צבי גרינבוים מכוון לחיבור התורה לחיי הארץ, תורה עם דרך ארץ – על ידי גיליון שבועי לצד תגבור מערך השיעורים הוותיק של הארגון.

שוחחנו עם עורך הגיליון והקדשנו באתר פינה שבה יעלו כל הגיליונות מידי שבוע.

העלון מכיל תוכן מגוון ובעיקר התייחסות של התמודדות במקום לטמון את הראש בחול, ודי אם נצטט את דבר העורך השבוע:

 "האינטרנט קיים, חי ובועט, והוא צורך קיומי לחלק ניכר מהמשתמשים בו.
קיימת גישה המבכרת לטמון את הראש בחול ולהתעלם ממציאות זו.
האם הגישה הזו הצליחה? האם היא הביאה לפחות חרדים שהתחברו
לרשת? יש לנו ספק רב בכך.

…אנו פונים לחרדים, יראי שמים ועובדי ה' שנגישים לאינטרנט,
בדרך כלל לצרכי פרנסתם. כאלו שרואים באינטרנט כלי לפרנסה
ולא לבילוי… איננו באים לספק היתר כזה או אחר לשימוש באינטרנט. אנו
מסתכלים על המציאות שלפנינו ומכירים בכך שהאינטרנט נגיש
לרבים מאוד מתוכנו, ובעקבות כך אנו מתירים לעצמנו לפעול גם
בשדה זה. ואם אתם לא מחוברים לאינטרנט, אנא, אל תתחברו רק
כדי לקבל את הגיליון הזה…!"

 יצאו עד כה ארבעה גיליונות:

"חלקי בעמלי", גיליון 1, מקץ תשע"ג

אני צדיק, כן! | יוצאים לדרך, גיליון לחרדי העמל | פירמידות ורווחים קלים | ציפיות מילדים שטמון בהם פח שמן של כישורים | הדלקת נרות חנוכה מאוחר לאחר סיום העבודה.

"חלקי בעמלי", גיליון 2, ויגש תשע"ג

כיפת ברזל בבית | מה האינטרס | גאווה תורנית | חינוך לערכים | שימוש בדוא"ל העבודה לצרכים פרטיים | לא להסתכל בצלחת של השכנים.

"חלקי בעמלי"' גיליון 3, ויחי תשע"ג

על חרדי במעבר חציה | מחאה נגד הגיליון | יום שישי קר | הצבת גבולות | מקרוגל לא כשר | ושולחן שבת מאושר.

"חלקי בעמלי"' גיליון 4, שמות תשע"ג

לא על חשבון הזולת | טיפ לשבת | החוצפן החלש | קפה ללא הכשר | "איש מבית לוי" | אלייך, חברה.
 

ולא נותר לנו אלא לשמוח שאנשים כדוגמת הרב ברוך צבי גרינבוים והעורך הרב חנוך רוזנברג נוטלים על עצמם משימה כה גדולה. רוב הצלחה!!

הגליונות עולים מדי שבוע ביום ד' לקראת ערב, באתר אגודה אחת: באזור: חלקי-בעמלי.

בחירות

בחירות ופוליטיקה מתנהלות כיום באופן הפוך לאיגוד ואחדות, ולכן העדפנו שלא להידרש לנושא. אך מכתבים שהגיעו למערכת ושיח בפורומים הצביעו על כך שתחושת הציבור היא שאנו עומדים ל"בחירות ללא בחירה" מה שמחייב למצוא את הדרך לכבד את הזולת גם אם אינו מצביע למפלגה שלדעתי הוא חייב להצביע.

מנחם רבינוביץ כותב לנו שהוא  לא יצביע ג', לעומתו שלמה סילמן שקל להצביע לעלה ירוק מתוך הכרה שדווקא ליברליות עשויה להיטיב לתורת משה, אך בסוף חזר בו והוא כן יצביע ג', איתמר טעפ לעומתם כלל אינו מסתפק, אין כאן כל שאלה, כי הזהות שלו היא של יהדות התורה
כיון שבין רבני ישראל הדעות חלוקות בין הימנעות מהצבעה בכלל, הצבעה לש"ס והצבעה ליהדות התורה, קשה להפוך את הנושא להלכתי והבוחר יבחר

כאמור, השיח הפוליטי-אמוציונלי זר לנו, ונקווה שבזאת יצאנו ידי חובת העיסוק בבחירות לממשלת ישראל בחודש הקרוב.

הדיו לא תם והנייר עוד לא נגמר, אך שבת קרבה לבוא, ובעז"ה נעדכן עוד בשבוע הבא או זה שאחריו על יוזמות חדשות, יוזמות בשלבי התקדמות, ויוזמות שצלחו את חבלי הלידה ונכנסות כבר לשנתן השניה.

שבת שלום, וסערת חורף שלווה בשבוע הבא עלינו לטובה.

 

תגובות

השאר תגובה