"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). בבואנו לעיין במשמעה של המילה "קדושה", נמצא לכאורה שתי מגמות שונות, אולי מנוגדות. מצד אחד, קדושה משמעה פרישות, כפי שכתב הרמב"ן

  אחראית לפירוק משפחות, לנשירת הנוער, לדרדור רוחני, להפרעות קשב וריכוז, ועוד ועוד. מצד שני, העולם עובר לשימוש ברשת המקוונת. גם בישראל, הבנקים מצמצמים משרות, ודוחקים בלקוחות לעבור לשימוש באתר

פרשת פקודי מזמנת מחשבה על תורות שבכתב, תורות שבעל פה ולימודן. בראש פרשתנו קרוי המשכן בשם 'משכן העדות', כש'עדות' היא התורה שבכתב הנקראת כך משום שהיא מעידה על הציוויים שנתנו

  "ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה [רש"י: שפתוח מתחתיו], שכל הרוצה לצאת – יצא. ומאי טעמא תליא כרעיה? דאי הדר בתשובה, מעיילי ליה [רש"י: בפתח העליון

הרבה שנים עברו מאז שהמשגיח בישיבה צעק "א-ל-ו-ל", ונראה שלא כולם יתרגשו שוב למשמע צעקה כזו לאחר שנים של יובש. וכך גם כשהתורה מניחה לפנינו את "הַקְּלָלָה – אִם לֹא

פרשת תרומה מזמנת מחשבה על גוונים שונים של עבודת ה', בעבר ובהווה. כפי שמלמדים אותנו חז"ל, בתי הכנסת הם בתי המקדש-מעט שלנו, התפילות הן הקרבנות, ועבודה שבלב ממשיכה את עבודת