ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חברו והיו קורים אותו בן חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא מאי קרא – אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. רבא
אבלות במהותה סמוכה וכרוכה עם ההתרחשות הקשה. כאשר ידיד או קרוב של אדם מת, הוא אָבֵל עליו, זאת התגובה הספונטנית והמיָדית לאירוע. האבלות היא הביטוי לַצער, לחוסר האונים, ולעצב
"מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'" (איכה ב, ט). רבים נתקשו במשמעות הפסוק: האם אכן אין תורה בגלות? הנבואה אמנם פסקה מישראל, אבל ביחס לתורה
מי שגרם להתרחבות התופעה של חרדים היוצאים לעבוד הוא הציבור החרדי עצמו * המציאות של מלגת כולל סמלית-למחצה מעקרת את מהותו של הרעיון ומשדרת יחס מזלזל ללומדי תורה * יוחנן פלוטקין מזכיר לנו את המטרה המקורית של ה"כולל".
אליהו לוי נוגע בשאלה הכואבת והעמוקה – למה קל לעזוב את בית המדרש וקשה עד בלתי אפשרי לחזור אליו?!
בתגובה למאמרו של אליהו לוי, "האם אנו, בני העם הנבחר, טובים יותר?" חיים דיין מציע כיון אחר. האם תיתכן עליונות שאין בה לאומנות?
אפשר להיות כבול וחפשי? או שהכבול בברית, בהכרח אינו חפשי?
וכי רק בגלל שעולם התורה קדם לעולמות הידע המערביים, אי אפשר לנסות ולהשוותו בכלים מקובלים?! ד"ר תקוה עובדיה מתחילה להשוות!
ורדית רוזנבלום תוהה כיצד ממחמירים בהלכות מסויימות הפכנו מזלזלים כל כך בדברים אחרים. איך הפכנו אכזרים כלפי עניים?!
על ההימצאות התמידית ב'דרך' ועל הסכנה שבהגעה ליעד, עו"ד וטו"ר ורדית רוזנבלום