כבר לפני עשר שנים היה מי שזעק, יום יבוא והאינטרנט יהפוך להיות כלי שאי אפשר להתעלם ממנו. האם מישהו שמע לזעקה הזו? מדוע אנו חושבים במונחי "או הכל או כלום"?
אם נשנה את נקודת המוצא, הדיון הציבורי בנושא יהיה אמיתי הרבה יותר. ההנחה הבסיסית תהיה כזאת שמכבדת את מי שמצליח לעמול בתורה. 1. בצהרי יום שני השבוע, התכנסה באולם
הגיע לידינו פרסום לפיו עמותת "מטמוני ארץ" מקיימת יום עיון שנתי בנושאי "היסטוריה וארכיאולוגיה" בהשתתפות רבנים חרדים לצד אנשי מדע הארכיאולוגיה. בדקנו.
בעלון זה אנו קוראים על בעיות שונות בחברה החרדית. ניתן לכתוב מאמרים שונים על כל בעיה בנפרד, ובהם להציע הצעות לפתרונות וייעול המצב הנתון. אבל ברצוני להציע כאן הסתכלות אחרת
"…היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה והוא אמרו ושננתם לבניך… וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון בכל מקום שנאמר ולמדתם שוברו בצידו ועשיתם".
בדברים אלו אין אנו מוצאים תשובה לבעיה, כאשר מחד טוען הכותב שבין אדם לחברו ובין אדם למקום היו תלויים זב"ז, ומאידך טוען שהיום אינם קשורים, מה נשתנה? והאם באמת קשורים