בפיוט 'יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ' שנכתב על ידי רבי יהודה הלוי ונחשב לאחד מהפיוטים והפזמונים המוכרים והמרכזיים במסורתם של קהילות עיראק ומרוקו, ישנה שורה מעניינת. הפייטן אומר בשם עם ישראל לבורא העולם, 'הֲיֵשׁ בִּלְתְּךָ גּוֹאֵל וּבִלְתִּי אֲסִיר תִּקְוָה'. מה פשר השורה הזו?מה אומר הפייטן, שאין אסיר תקוה כמו עם ישראל?!
הרב שלמה עמאר, הראשל"צ ורבה הספרדי של ירושלים, סיפר פעם סיפור אישי כדי לבאר את השורה הזו בפיוט, וזהו סיפורו. היקף הראש שלו גדול מן המידה הסטנדרטית, ולפיכך בעבר כשהיה זקוק לכובע (יש להניח שכובעו המיוחד כיום, מוזמן), היה הדבר כרוך בחיפושים רבים בחנויות הכובעים משום שבדרך כלל בעלי החנויות השיבו את פניו ריקם בציינם שאין להם את המידה הדרושה. באחת הפעמים, בערב חג, לאחר מסע ארוך בחנויות רבות, הגיע הרב לחנות כלשהי כשהוא מרוט ותשוש מכך שאינו מוצא כובע במידתו לחג. לשמחתו באותה חנות נמצאה האבידה, המוכר שלף ממדף אחורי כובע במידה גדולה במיוחד והכובע הלם אותו כנדרש, לשמחת כולם.
הראשון לציון, הרב שלמה עמאר (צילום: פיקיויקי)
כששאל הרב למחיר הכובע ונענה, נתכרכמו פניו. המוכר – כדרכם של מוכרים ממולחים – זיהה את גודל הבעיה, תרתי משמע, ונקב בסכום מפולפל על הכובע. פי כמה ממה שסבר הרב לשלם. זאת בידעו שאין לרב ברירות רבות וכמעט אין להשיג כובע במידה זו.
הרהר הרב רגע ואמר למוכר. סבור אתה שאין לי ברירה ואשלם ככל אשר תשית עלי. ואמנם כן הוא הדבר, אין לי ברירות רבות ואני זקוק לכובע רחב היקף שקשה להשיגו. אך טועה אתה בפרט צדדי, גם לך אין ברירות רבות. כמו שנוכחתי זה עתה לדעת, קשה למצוא כובע כזה בחנויות, משום שלא מחזיקים אותו כי כמעט ואין לו קונים. אם כן, אם אעזוב עתה את החנות בלי הכובע, משום שהגזמת במחיר, ימשיך הכובע להעלות אבק במדפך האחורי עוד רבות בשנים ולא תמצא לו קונה. לא רק כובעים כאלו נדירים, אלא סיבה יש לדבר, גם ראשים רחבי היקף נדירים.
אם כן, זקוק אתה לקונה כמוני, בדיוק כשם שזקוק אני לכובעך. ויהיה קשה לך למצוא קונה שצריך כובע כזה, בדיוק כשם שקשה לי למצוא כובע. אם כן אין סיבה שתדרוש מחיר גבוה כל כך!
הוסיף הראשל"צ לבאר, רבי יהודה הלוי אומר לבורא העולם בשם עם ישראל, "הֲיֵשׁ בִּלְתְּךָ גּוֹאֵל?", כשם שאנו אומרים בתפילה 'וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גוֹאֵל וּמוֹשִיעַ'. אין לנו גואל אחר לצפות לו, אלא אתה. אבל גם לנו יש טיעון. אין לך עם אחר לגאול, אלא אותנו. משום ש'בִּלְתִּי = בלעדיי, אין אֲסִיר תִּקְוָה'. חובה עליך אפוא לגאול אותנו, כביכול אין לך ברירה.
* * *
המשל והנמשל נפלאים, ואין צורך להוסיף עליהם דבר. אך חוקי ההיצע והביקוש בהם השתמש הרב, מזכירים גם את הפתגם המפורסם, או שנהיה תלויים זה בזה או שנהיה תלויים זה לצד זה, ומובילים בהכרח למסקנה נוספת ואקטואלית אודות תלות הדדית בקבוצות או במפלגות המורכבות מסיעות שונות
במאבקים רבים שוכחים הצדדים את התלות ההדדית שלהם זה בזה, ומותחים את החבל עד שהוא מאיים להתפקע. לשם משל, במאבקי חרדים חילונים, קיצונים משני הצדדים יטענו שאכן אין תלות כזו ו"אנו" (החילונים, או החרדים) יכולים להסתדר היטב בלי הצד השני, טוב יותר לו הוא לא היה. היינו מחזירים את המנדט הבריטי או לחילופין מכוננים מדינה מערבית חילונית לתפארת. כך גם בתסיסה ההולכת וגוברת עתה באחת מן המפלגות החרדיות, כשכל סיעה מאיימת להוכיח את כוחה בפילוג מוחלט ובריצה נפרדת לבחירות. משל כולם צריכים אותה והיא לא צריכה את אף אחד. אבל אדם הגון ושקול בדעתו יבין ששני הצדדים או שתי הסיעות זקוקים זה לזה במידה שווה או כמעט שווה. כל צד תורם את תרומתו לתבשיל הסופי המקבל את טעמו מצירוף כל המרכיבים יחדיו. וכל צד צריך לזכור ולהזכיר את נחיצותו של הצד השני. אין לנו ברירה אלא להכיר זה בזה ולנהל אפילו את מאבקינו בתבונה, תוך הכרת ערכו ותרומתו של האחר. משום שאין לנו באמת ברירה אחרת.
****
"יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי
וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידָי
הֲלֹא אָז בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה רְדַפְתִּיךָ
וְשֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְסִינַי וְסִין עֵדָי
וְהָיוּ לְךָ דוֹדַי וְהָיָה רְצוֹנְךָ בִּי
וְאֵיךְ תַּחֲלֹק עַתָּה כְּבוֹדִי לְבִלְעָדָי
דְּחוּיָה אֱלֵי שֵׂעִיר הֲדוּפָה עֲדֵי קֵדָר
בְּחוּנָה בְּכוּר יָוָן מְעֻנָּה בְּעֹל מָדָי
הֲיֵשׁ בִּלְתְּךָ גּוֹאֵל וּבִלְתִּי אֲסִיר תִּקְוָה
תְּנָה עֻזְּךָ לִי כִּי לְךָ אֶתְּנָה דֹדָי"
תגובות