בכתבתו של שמעון ברייטקופף, שהתפרסמה בעיתון משפחה בשבוע 'פרשת בא', תחת הכותרת 'החרדים שלא לומדים' מסופר כדלהלן:
"לפני כמה שנים הגיעו כמה נציגים של 'העובדים' לביתו של אחד מגדולי התורה לביתו של אחד מגדולי התורה וביקשו את ברכתו להקמת תנועה פוליטית חדשה. אותו גדול בתורה קלט מהר מאוד עם מי יש לו עסק ומה עומד מאחורי היזמה ואמר להם: תראו רבותי, לצערנו הגדול יש הרבה יהודים שלא מקפידים על נטילת מים אחרונים בסוף הסעודה, זה מסוג המצוות שאדם דש בעקביו, אבל לא ראינו עדיין שתקום מפלגה שהמכנה המשותף לאנשים המצביעים לה, הוא העובדה שהם לא נוטלים מים אחרונים. רוצה לומר: גם אם בצוק העתים האדם נאלץ לוותר על מנהגיו, עדיין זה לא מכנה משותף מספיק להקמת מפלגה או תנועה של אנשים שזהו המחבר היחיד ביניהם."
אינני יודע מיהו אותו גדול בתורה ששמו משום מה נשמט מהרשימה הנ"ל, אך טוב שכך, משום שעתה יכולים אנו לתמוה על העדפתו של אותו גדול בתורה את סימן קפ"א בשולחן ערוך שבו נכתבו הלכות מים אחרונים, על פני סימן קנ"ו באותו שולחן ערוך, בו נאמרו הלכות משא ומתן. וכך לשון המחבר שם בסעיף א': אחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון כי העוני יעבירנו על דעת קונו.
כך שאמנם לדברי אותו גדול בתורה, העסקונה הקיימת מייצגת את 'מפלגת סימן קפ"א', משום שיש לקוות שהמכנה המשותף להם הוא ההקפדה על מים אחרונים. אך עדיין החרדים העובדים יכולים לייצג את 'מפלגת סימן קנ"ו'.
על מנת להתמודד ברצינות עם הניסיון של קבוצה כלשהי להקים מפלגה חדשה, עלינו לנסות ולהבין מהיכן נובע הרצון הזה? מה חסר להם במפלגה הקיימת?
כאדם עובד וכמי שנמצא בקשר עם רבים מאותם חרדים עובדים, הניתוק מן התורה שנגרם לחלק בלתי מבוטל מאיתנו במהלך המעבר מעולם התורה אל עולם העבודה, הוא שיח מרכזי ביותר. ההתמודדות היא קשה ופנימית והיא אישית לכל אדם ואדם. אף אחד אינו פטור מלעשות כל מאמץ על מנת להשתייך לתורה. אך אין ספק שאחד הגורמים המרכזיים לכך הוא יחסה של החברה החרדית אל החרדי העובד כ'סוג ב" וכפי שהגדרת זאת 'כמי שנאלץ לוותר על מנהגיו'.
למעשה כבר כתב אחר קדם את ברייטקופף ביחס דומה לאותם אנשים, אפילו מושחז יותר. בעיתון מסויים נכתב לפני מספר שנים, כי על האדם שהולך לעבוד, לעשות זאת עם 'ראש כפוף' ו'בעיניים מושפלות'.
מלבד המקורות המובאים לעיל, המוכיחים כי גישה זו נוגדת את התורה, היא גם הרסנית לאדם העובד ולקשר שלו לתורה. כך אנו הולכים ומאבדים במו ידינו לגיונות שלמים של אנשים עובדי ה' ויראי שמיים. משום שאם הוא 'נאלץ לוותר' ועליו 'להיות 'כפוף' ו'בעיניים מושפלות', או להיות 'סוג ב", אז למה לו להישאר בחברה כזו.
אני מוכרח להסכים עם הכותב, אכן, החרדים העובדים הם גם החרדים שלא לומדים, אך לא מעט בזכות העמדה כפי שהוצגה בכתבה, וכל זאת בלא להיכנס לגוף השאלה בנוגע לבחירות.
להבנתי, הדיונים הללו עם המפלגות השונות נועדו למצוא מקום בו הם לא יהיו יותר 'סוג ב" אלא 'סוג א". זכותו של הכותב להסתפק במצב הקיים לפיו הוא מוגדר סוג ב'. אך זה לא מקנה לו את הזכות למנוע מאנשים אחרים שמעוניינים בהכרה שאיננה קבלת ייסורים באהבה, לעשות זאת בכל דרך שימצאו לנכון.
בידנו לשנות זאת, לא בדרך של השמצות, גם לא בדרך של 'קירוב רחוקים', אלא מתוך הפנמה וקבלה של דברי חז"ל: "מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה. אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו. ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים" (ברכות, יז. ובפי' המהרש"א שם בחידושי אגדות).
תגובה נוספת לטורו של ברייטקופף פורסמה שבוע לאחר טורו, בגליון 'משפחה' פרשת בשלח. והועלתה לאתר כאן
תגובות