הרבה אידיאליסטים ופעילים חברתיים מדברים על הצורך בשינויים חברתיים ויצירת מענה לאתגרי השעה, כוונותיהם רצויות וחלק מעשייתם גם יוטמע לדורות. לא תמיד הם יקבלו את הקרדיט, אך לרוב הם גם לא צריכים לו. רבים הם מגדולי ישראל שלא זכו להכרה המגיעה להם בדורם, לחלקם דווקא זכורה ההתנגדות הגדולה בה נתקלו בעשייתם, ולמרות זאת דווקא מורשתם היא שחיה הרבה יותר מאשר מורשת מתנגדיהם. המעשה הוא העיקר, ולא מחיאות הכפיים או הפשקווילים של קצרי הרואי.
בכל הקשור לתיקון העולם וקידום רפורמות, נשמעים הרבה קולות ולא תמיד אפשר להבין מי ענייני ומי מחפש לנגח, מי מבקש לבנות ומי לאלתר בקעה להתגדר בה בחסות "ביקורתיות". אני רוצה להניח כמה קווי יסוד, אשר בעיני מבדילים בין אדם השואף לתקן את החברה לבין מי ששואף להתנגחות ואף לרפורמיות תוך שימוש לא ראוי באדרת של מתקן עולם.
יש שלושה יסודות אשר מתקני עולם ישרי דרך מקפידים עליהם: כבוד לקיים, ביקורת עניינית ושמרנות בעשייה. ואפרטם אחד לאחד.
- כבוד לקיים
כשבאים לתקן חובה לעשות זאת מתוך הערכה ואף אהבה למה שהביאנו עד הלום. באים לשנות לא כי מה שהיה הוא רע, אלא כי יש שינויים גלובליים בכל הסביבה ומי שלא משתנה בהתאם פשוט נכחד. עצם העובדה שאנו עומדים כאן כיהודים שומרי מצוות זו הוכחה ש'משהו' כאן עבד כמו שצריך. ה'משהו' הזה, העבר הזה, אותו אסור לבטל, ובטח שלא להתייחס כלפיו בזלזול, גם אם יש בו אלמנטים אשר בתקופה הזו יכולים לעמוד לרועץ. כל שינוי אשר בא לכבד את העבר ולחזקו יש בו מן האמת, שינוי אשר בא לרמוס את כל הקיים ולבטלו, הרי הוא סטייה אל דרכי הרפורמים.
חשוב לזכור, שינויים והתאמות לתקופה אינם מוקצים ביהדות. היהדות האורתודוכסית (החרדית, בלשון העם) לדורותיה היא רצף ארוך ומתמשך של רפורמות, אשר באו להתאים את היהדות לאתגרים שבאותו הדור. כך הועלתה התורה שבע"פ על הכתב, כך התיר הפרוזבול את גביית החובות והיתר העסקה את הריבית, כך נכתבו ספרי הרמב"ם והתגלתה הקבלה, נפוצה החסידות, הבנות יצאו מ"כבודה פנימה" והחלו ללמוד, לעבוד ולפרנס. ואפשר להאריך בעוד סידרה ארוכה של רפרומות ושינויים אשר היום הם קונצנזוס בחרדיות, אך המסר מובן – השינוי הוא לגיטימי. החרדיות אינה הימנעות מוחלטת משינויים, אלא שמרנות וזהירות באימוצם. כל שינוי שכזה לא בא לבטל את העבר, אלא לחזק ולהתאים לעתיד.
- ביקורת עניינית
אמר פעם פסל מפורסם אשר זכה לביקורת קטלנית בעיתונות על יצירותיו, כי יש הרבה פסלים של אמנים ואין אפילו פסל אחד של מבקר. אמירתו זו משקפת אמיתה קולעת שלמתוח ביקורת זה קל, מאד קל, בקלי קלות אפשר לקטול שנים של עשייה. ועם זאת, ביקורת אמתית אני רואה בה מעשה אמן. ביקורת אמתית משקפת את הצורך בשינוי, ומביאה עימה את הרצון לבצע אותו. תורת הביקורת ראויה למאמר בפני עצמה, אך אניח כאן בקצרה ממש כמה מיסודותיו:
- החיוב גדול מן השלילה. להראות תמיד את המעט שראוי לשינוי יחד עם המרובה אשר ראוי לשימור וחיזוק.
- באזני המבוקר ולא קבל עם ועולם. מי שרוצה לבקר את המגזר החרדי (כאמור, מתוך כוונה לשנות לטובה), חובה לעשות זאת בפני המבוקר בלבד, שישמע ויניח על ליבו. כי אם תיאמר או תיחשף לעיני כל העולם, אזי יתקבלו הדברים כניגוח וניסיון להכפיש בלבד.
- לשון טובה. ביקורת אינה ניסיון לחפש התנגשות או פולמוס (ואני אישית נופל בכך לא פעם), אלא ניסיון ליישב על לב השומעים שינוי דרך אשר ייטיב עם כולם ובמיוחד עם שימור היהדות היקרה לנו.
ביקורת נכונה היא מעשה אמן, מלאכת מחשבת הדורשת חשיבה ותכנון. גם רעיון נכון יכול ליפול בגלל הגשה לא נכונה, ואזי המציע חוטא לעצמו ואף חוטא לכלל. מי שלא יודע להגיש את ביקורתו באופן נכון, ראוי שיפעל באחריות ויסתייע באחרים לכך. הגשה עקומה של ביקורת נכונה יכולה לייצר התנגדות לה, ולמנוע מאחרים מלאומרה גם הם.
- שמרנות.
"עולם ישן עד היסוד נחריבה" מאפיין אנשים עם נטייה קשה להימורים, או לתמימות. מבחינתם, הצעתם החדשה היא ורק היא תביא את הגאולה השלימה, אם רק תאומץ במלואה ומיד. כל מי שלא רוצה להמר, ובמיוחד כאשר על הכף מונחים דברים בעלי חשיבות עצומה, יודע שכל שינוי צריך שיעשה באיטיות ובזהירות. צעד צעד, כאשר יש בקרה תמידית לבחינת התוצאה, והתאמה זהירה למציאות המתגלית. אין בעולם כיום אדם אשר יש לו יכולת נבואה או היכולת לחזות במדוייק תהליכים, ולכן למרות שיש ההיגיון וסברה ברפורמה X, אי אפשר להסתמך על היגיון זה לבדו לצפות לשינוי המיידי והמופלא אשר תומכי X מבטיחים בלהט.
אלה הנקודות העיקריות, ובכל אחת מהן אפשר כמובן להרחיב עוד. הקפדה עליהם יכולה לסייע לכל יהודי המחפש לתקן עולם להגיע ליעד ולהוביל אליו רבים אחרים. התעלמות מהן – מתוך אי הבנה או מזדון – תמנע שינוי אפשרי מלהתקבל על לב, ולקיבעון בעיות קיימות למשך זמן רב.
עם פרוס השנה החדשה, אני מקווה ומאחל שנזכה כל אחד לראות מעלת חבירו, וכך גם את מעלת החברה כולה. וגם "את חסרונם" שהרי אין אדם ואין חברה ללא חיסרון, שנראה בעין טובה ועם נכונות לשפר ולעזור.
תגובות