תופעת הנשירה היא אחת הבעיות הכאובות שמלוות את הציבור החרדי בשני העשורים האחרונים. התרבות ספסלי הלומדים – שהיא דבר מבורך – העצימה את הבעיה שבעבר עוד היה ניתן להתמודד איתה יחסית.
קיימות סיבות לנשירה ככמות הנושרים. כל נער הוא עולם שלם עם סיפור חיים משלו. אך למרות זאת יש סיבות מרכזיות שחוזרות על עצמן בווריאציה זו או אחרת בבחינת אין בפרט אלא מה שבכלל.
במאמר זה ארצה לבחון מה הן הסיבות המרכזיות המאפשרות לנער לקום ולעזוב את המסגרת החמימה והעוטפת?
הכח המרכזי של הקהילה החרדית מבוסס על גדרות וסייגים, עשינו משמרת למשמרת ובנינו מערכת למופת של קהילתיות והגדרה עצמית המקיפה את כל החיים, מן הלבוש ועד ההתנהלות היומיומית. קודים של דיבור, וצורת חשיבה. כל אלו יצרו הגדרה ברורה וחדה לאופי החרדי, 'חרדי מתלבש כך, לא מדבר כך ולא מראה את פניו במקומות אלו או אחרים'. ההגדרה הזו שמרה את מרבית הנוער בתוך המחנה פנימה.
הפתרון הפך לבעיה כשהגולם קם על יוצרו. העיסוק בקודים של לבוש תפס את מקומו של התוכן אך גם יצר מתווה 'עדרי' שאין בו מקום לגוונים ולהתבטאות של האינדיבידואל. הצבע האחיד שהוא עניין חיצוני מאפיין במהותו את האחידות שנתקבעה בתודעה הציבורית שלנו והגדירה מקום צר מאוד שאליו כולם צריכים להתיישר. הלימוד הוא מוגדר, צורת הלימוד מוגדרת, שעות הלימוד וכו'.
ככל שהגְדֵרות דווקניות וצרות יותר, כך הן משאירות מחוצה להן יותר ויותר נערים שאינם רוצים או מסוגלים לענות על ההגדרות הללו לפרטי פרטים. הדבר מקבל משנה תוקף כשהתרבות המערבית שמחוצה לנו מעלה על נס את ההגשמה העצמית האינדיבידואלית לכל אחד ואחד ובזה לאלו שנשמעים לצו החברה גם אם הוא הגיוני (המחיר שהם משלמים על הגישה הזו יקר מאוד, אך אינו הענין שלנו בשלב זה).
כאן הגיעה הבעיה לנקודת רתיחה והחלה לדלוף החוצה. החוצה פירושו אל מחוץ לעולם החרדי כלומר אל הרחוב. ככל שהציבור גדל יותר, והגדר צרה יותר, החיכוך הבלתי נמנע מפיל חללים נוספים.
למרבה המזל הציבור שלנו הפנים מהר את הבעיה וארגונים שונים לטיפול בנוער החלו להיפתח במהירות מסחררת. העובדה שיש מקום לכל הארגונים הללו ואף אין די בקיימים מלמדת שאכן תופעת הנשירה נפוצה ואין לזלזל בהיקפה. חובתנו לקיים בדיקת עומק על הסיבות לכך ועל דרכי הפעולה האפשריות.
כיום פועלים הארגונים החרדיים בכמה סגנונות. חלק מהם פועלים להחזיר את הבחורים למסלול הרגיל וחלקם נוטים לפתח מערכות עצמאיות שיתנו מענה דווקא לשוני ולהבדל. אם ההנחה שהזכרנו היא הנכונה, שהגורמים לפזילה החוצה מקבלים את כוחם מן החד גוניות המאפיינת אותנו, ניתן להסיק כי דווקא הגישה השניה שמייצרת לגיטימציה לעוד דרכים ולמעשה מרחיבה את ההגדרה של 'חרדיות' היא הדרך הנכונה שתוכיח את עצמה לטווח הארוך.
ייתכן שהיה זה תהליך נכון לשעתו, אך בסופו של דבר – לאחר הבניה המיוחדת והייחודית של הציבור כמקשה אחת, צורך השעה הוא לפתוח לנוער את שערי האפשרויות והגוונים לקיומו של היהודי שומר התורה והמצוות בבחינת בשעת המכנסים פזר. אין הכוונה לפתיחת שערים חיצוניים אלא דווקא למיצוי אפשרויות שאינן סותרות את המרחב היהודי האותנטי. אפשרויות שהיו קיימות בעבר והיוו התנהלות טבעית בה אדם היה איש של שולחן ערוך ללא פשרות, ועם זאת פעל בעצמאות יחסית עם טבעו ותכונותיו.
רגש ושכל, חסידות ולמדנות, אשכנז מול ספרד ועוד גוונים וזרמים רבים הם השערים הפתוחים ליצירת הגיוון הנדרש על מנת ליצר נוער איכותי שימצא את מקומו בביטחה בתוך גבולות החרדיות.
נקודת מפתח חשובה ומשמעותית מאוד בכל התהליך הזה היא האחריות, על מי מוטלת האחריות העיקרית בשמירה על הבחור הצעיר, האם על ההורים? או שמא על המחנכים וראשי הישיבות?
ניתן לומר די בוודאות שבימינו אנו, עיקר ההשפעה על הבחור המתבגר, נמצאת בקרב המחנכים וראשי הישיבה ופחות אצל ההורים. השלב בו נמצא הבחור המתבגר הוא כזה, שהמקום של ההורים לא תופס משמעות כל כך ואילו ההערצה לראש ישיבה או המשגיח עולה עליהם עשרת מונים.
לפעמים התערבות של ההורים, מזיקה יותר מאשר מועילה והדברים האלו הוכחו אין ספור פעמים. הורים אחראים שדואגים לבנם חייבים להפנות את הטיפול אך ורק לגורמים חיצוניים.
אלא שגם בחלק הזה ישנם משתנים. יש בחורים שטיפול מצד המחנכים מבפנים יעשה את העבודה בצורה הטובה, והם מרגישים ביטחון דווקא בצוות המוכר והידוע. מאידך ישנם כאילו שההכרות יוצרת רתיעה וחוסר רצון לשיתוף פעולה, ובמקרים אלו עדיף לפעול עם אנשים מבחוץ.
אפשרות נוספת קיימת בעיקר בערים החרדיות החדשות כקרית ספר ואלעד וכו' – שם השפעת הרבנים המקומיים היא גדולה מאוד ויש להם ניסיון רב בטיפול בנוער. במצבים בהם הבחור כבר אינו קשור לישיבה מספיק בכדי לחבר אותו עם מישהו מהצוות, ההמלצה היא לשוחח עם הרב של השכונה או העיר, מתוך הנחה שיש להם גישה עדכנית וניסיון רב בטיפול בנוער.
לסיכום הדברים: במאמר הזה נגענו בפן אחד המהווה מרכיב חשוב ומשמעותי בבעייתיות שנוצרה בציבור החרדי, הצבענו על כך שצורך השעה כיום הוא פתיחת אפשרויות רבות ככל הניתן בתוך גבולות הגיזרה, תוך שמירה על העקרונות החשובים לנו.
זהו מפתח חשוב במהלך שיביא להפחתה ניכרת בדרדור של הנוער החרדי בני הישיבות.
תגובות