תקופת ההתנצלות המורחבת

בכל שנה בעונה זו של השנה אנחנו הציבור החרדי לכל הרכביו נמצאים בעונה מאד משונה. אני קוראת לה עונת ההתנצלויות. זו עונה שלאמיתה מתמשכת בעצלתיים על פני כל השנה כולה אבל היא בולטת בעיקר בימים שבין כסה לעשור החילוניים, כלומר בין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות, או אז מתגלה לציבור החילוני – כמה מפתיע – כי החרדים פשוט אינם מכבדים את נופלי ישראל לדורותיהם והם מביעים זאת בכל צורה אפשרית, לא עומדים בצפירה, לא שרים את התקווה ואפילו עושים להכעיס מנגלים, ולא רק בחצר ביתם הפרטית בבני ברק (שם יש חצרות רחבות ידיים ומנגלים…) אלא דווקא בקבל עם ועידה ועדיף בגן סאקר.

כמעט מידי שנה אני נאלצת בעל כורחי להסביר הסברים, שלרוב מרוב הצפות רגשיות והסתות המלבות אותן כמעט ולא נשמעות. 'זה לא כמו שזה נראה' 'זה לא כולנו זה אחד או שניים שאינם מלמדים על הכלל' 'אנחנו דווקא מציינים את היום הזה או האחר בצורה מכובדת לא רק עומדים דום דקה מתוחה אלא יושבים שעה וחצי עד שלוש לאמירת תהילים ארוכה' ועוד כל מיני פעיליות שאינן ממש נחשבות שכן הן נעשות בינינו לבין קונינו בלי עיתונאי פעיל בסביבה.

וכמעט כבר נכנסתי לריטואל של הסברים שלא מחייבים חשיבה, באשר התאריך ידוע מראש וגם עמדות הצלמים בכיכר השבת בירושלים או בכיכר ברטנורא בבני ברק, וגם עשן המנגלים אינו יכול שלא להסגיר את מקום הבשר שחשוב מאד שיעלה על מזבח אותו יום דווקא, וכך עולם כמנהגו נוהג. כמה בודדים מסדרים לכלל הציבור עגמת נפש גדולה שלא לומר חילול השם, והופכים את כולנו למסבירים דוברים או סתם מתנצלים בל כורחנו.

וכל זה עוד היה נסבל איכשהו ומועבר משנה לשנה כמיטב המסורת שכן פריירים לא מתים הם רק מתחלפים, והטיפשים שמבעירים את האש לעולם עומדים ורק משתכללים, וכמעט התרגלנו כל אחד בתפקידיו, אבל השנה נשבר שיא חדש בהיתקלויות ההזויות של החרדי המצוי, והפעם הוא מואשם בקולקטיביות בפשע שנאה חדש. אתם וודאי יודעים מניסיונכם שכן גם אתם בעסק: בכל פעם שאתם רואים בסביבה חייל במדים אתם נוהגים לקלל/לירוק/לצעוק/להכות ובאופן כללי להוציא אותו בשן ועין או להוציא לו את שניהם.

לא כך?

אההה סליחה טעיתי. היה נראה לי שכל החרדים כאלו. היה כזה רעש מכמה חסרי אחריות, חסרי לב ושכל, ומשועממים מטעם עצמם שפגעו בקצין צה"ל, עד שכל העדה הפכה להיות אשמה ברגע בפגיעה בצה"ל כולו, ובאטימות לב מהצורה הגרועה ביותר.

ואני מצאתי את עצמי מנסחת אג'נדה חדשה לאמור: אנחנו לא רק לא מבעירי מנגלים ביום הזיכרון וכדומה, אנחנו גם לא נוהגים להכות בני אדם משום סיבה ולו גם הצודקת ביותר באשר אנחנו בני אדם מבוגרים בעלי שיקול דעת וריסון פנימי,  ובוודאי לא מכים קצין צבא על שום סיבה כלשהי, לא משום מדיו אלא משום שהוא בנאדם ומגיע לו את הכבוד המגיע ליצור אנוש שנברא בצלם.

כן, לעונת ההתנצלויות הגדולה נוספה התנצלות נוספת: כשאיזה פרחח זב חוטם ירביץ למישהו ועדיף במדים – אני אתבע להסברים… ולא משנה שאין לי מושג בכלל מי הוא זה שהרים את היד או האבן.

וכך הבנתי שהשנה הוספנו לתקופת ההתנצלות המורחבת של העם  היהודי שומר המצוות אל העם הציוני וסמליו, עוד סיבות לבקשות התנצלות עמוקות ולהסברים שונים שאנחנו לוקחים על אחריותינו דווקא משום שאנחנו אחראיים. לא למקרה הזה אבל לתדמית היהודי שומר התורה בכלל.

ומעניין דווקא בנקודה זו, במסגרת הצורך להתנצל ולהסביר –  אנחנו הציבור החרדי הופכים למיקשה אחת, ושוב איננו נבדלים במאומה אחד מהשני, למרות שלפעמים דעותינו מנוגדות לעתים אנחנו מגיעים ממוצא אחר ולובשים חולצות בשלל צבעי הלבן ואפילו שומו שמיים צבעוניות! את העיתונאי הרגיל שצריך למלא את הטור או את דקת השידור לא מעניינים בכלל ההבדלים שבעיניו הם מינוריים או סמנטיים. אתם חרדים? אשכנזי או ספרדי, חסיד או ליטאי, חוזר בתשובה כמו ותיק עם יחוס, מכנסיים כחולות או שמונה בגדים מפוספסים – הנה את כולנו הכלילו תחת מסגרת 'החרדים' האלו!