לכבוד
חברי הכנסת
הרב יעקב ליצמן
הרב משה גפני
מכובדיי
הרשו לי לרענן את זכרונכם באירועים אותם עברנו כולנו – כל הציבור החרדי, במערכת הבחירות הקודמת לכנסת. אמנם לפוליטיקאים אין זכרון טוב, וזו מעלה, כך הם יכולים לשתף פעולה עם יריבי האתמול בלי משקעים מזיקים. אבל לפעמים דוקא טוב ללמוד קצת מן ההיסטוריה, במיוחד כשנראה שהיא חוזרת על עצמה, והפקת הלקחים אולי תועיל.
מערכת הבחירות הקודמת נערכה בצל זכרונות כואבים ממערכת הבחירות לעיריית ירושלים, ציבורים שונים ומגוונים התהלכו עם 'בטן מלאה' על חכי"ם שונים, ונקודת הפתיחה היתה נמוכה מאוד.
אתה, חה"כ הרב יעקב ליצמן, הכרזת מעל כל במה שלא תוותר על וועדת הכספים. יריביך גם הם הצהירו על כך, אם כי לא בקול גדול, והיה נראה שאחרי הבחירות נחזה שוב באותם מחזות עיוועים של מלחמות שליטה.
אך ב"ה לא כך קרה. אני שמח שהיתה לי את הזכות להיות חלק מן השינוי הזה, שבזכותו חה"כ גפני קודם לוועדת הכספים, למרות ההצהרות המוקדמות. שבזכותו חה"כ ליצמן קודם לסגנות שר הבריאות, למרות ההצהרות הקודמות. בזכות השינו הזה גם הכל עבר בשקט ובשלווה, באחדות יחסית.
איך אני לוקח את הקרדיט הזה לעצמי, זו שאלה מעניינת. אבל אענה עליה. אני, כחרדי אשכנזי, ורבים וטובים כמונו הצבענו למפלגות חרדיות אחרות. לא ליהדות התורה שהיא מפלגתנו הטבעית לה הצבענו עד אז. עוד לפני הבחירות היה ברור שבמקרה שיהיו ליהדות התורה ששה מנדטים תפרוץ מלחמת עולם. שחה"כ גפני ינסה לגבש רוב למועמדותו לוועדת הכספים ואפילו אם חה"כ פרוש יצביע למענו יווצר תיקו. מה שמנע את מלחמת העולם הזו היה רק דבר אחד, העובדה שליהדות התורה היו רק חמישה מנדטים, מה שיצר רוב ברור למען גפני בוועדת הכספים, וגם למען ליצמן שקודם בעל כרחו ולרווחת כלל אזרחי מדינת ישראל לתפקיד סגן שר הבריאות ושר הבריאות בפועל. לפעמים צריך להכריח אדם לעשות את מה שטוב לו וטוב לכל עם ישראל.
אני מאמין שאתם חייבים להודות לאלו שלא הצביעו ג' בבחירות האחרונות. כך התקיים הפסוק 'טוב פת חריבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב'. כך התקיים ביהדות התורה 'מצטמק ויפה לה'.
עתה, כשההיסטוריה חוזרת אל מול עינינו, אני שואל את עצמי האם הגיע הזמן לשוב למפלגת האם שלי, להצביע יהדות התורה, או ששוב למען השלום והאחדות בציבור החרדי האשכנזי עלי להצביע דוקא למפלגה אחרת, בשעת המכנסין פזר!
אגודת ישראל נמנעת מלחתום רוטציה על המקום השישי, מתוך טיעון שייתכן שדגל התורה לא תספק את כל מצביעיה. הפלונטר הזה יכול להיפתר בדרך פשוטה מאוד, אילו יהיו שוב רק חמישה מנדטים יישמר מאזן האימה הישן של 60:40 (לדעתי גם הוא אינו מוצדק, אבל אין סיכוי שביהדות התורה ידונו מחדש על הסכמים היסטוריים).
האם כך יהדות התורה פונה למצביעיה? כבר הוכח שהגרעין הקשה של המפלגה שמצביע בגלל ה'חוב הקדוש' ויהי מה, אינו גדל מעל חמישה מנדטים, כולי האי ואולי. וגם בו חל ה'קיטון הטבעי'. בכל מערכת בחירות יש ציבור ממורמר חדש, בכל פעם על משהו אחר. האם זו הדרך לעודד את המצביעים להצביע?
אחת היא לי אם 'נצח' תרוץ או לא, אני מאמין שיתעשתו שם בסופו של דבר ולא יזרקו אלפי קולות לפח. אם לא תיחתם רוטציה בין אגודת ישראל לדגל התורה עוד לפני הבחירות אעשה את מה שעשיתי בפעם הקודמת ואמצא לי מפלגה חרדית אחרת להצביע לה. אני מאמין שבכך אני מביא שלום לעם ישראל. וכך אני מונע מלחמות מיותרות על יותר מדי 'שלל'.
משל עתיק מספר על חלוקה 'צודקת' של נתח גבינה על ידי שועל ערמומי. במשל, החולקים עומדים ומצפים שהחלקים יהיו שווים שווים, והשועל פורס ומגרד פעם מן החלק הזה ופעם מן החלק השני, עד שהחלקים אכן נעשים שווים, אבל קטנים קטנים.
אני מאמין שאם ימשיכו להתקוטט ביהדות התורה על גודל ושויון, הסוף יהיה שלא יהיה על מה לריב.
בכבוד רב
מנחם רבינוביץ
תגובות