מאמר המערכת

עדים אנו בזמן האחרון למה שנראה כהתפרקות נוספת של מערכות החברה שלנו, אם נתבונן באירועי מצעד הגאווה וההפגנות שקדמו לביטולו, נבחין בהוצאה מן הכוח אל הפועל של כוחות ומוטיבציות שאינם מוצאים פורקן בדרכים לגיטימיות ומתפרצים בצורה שלוחת רסן עם המצא הסדק המציג אפשרות של שלהוב יצרים לשם שמים, אין המדובר בשולי המחנה שאינם משקפים את מצבנו אנו, כאן התופעה התרחשה בהיכלי הישיבות המצוינות, אלו שאנו מציבים בגאווה בחלון הראווה של עולם הישיבות כל אימת שאנו מבקשים להחצין את השיגינו.
אם נביט בעניבת החנק ההולכת ומתהדקת סביב צווארנו מצד העסקונה הבכירה העושה שימוש ציני בחתימות, כדי לסמא את עינינו מראות נכוחה את ההווה ואת העתיד, והכוונה כעת היא על אסיפות הצניעות הפומביות, או איסורי ההשתלמויות תוך התעלמות מהשקעה עצומה של הכלל והפרט היורדת לטמיון ללא התייחסות נאותה לכך.
אם חשנו פעם מונחים ומונהגים, אין לנו אלא לקרוא את הפסוק 'הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי' למי אפשר לפנות כיום בבקשת משנה ברורה וסדורה באשר לנדרש מאתנו כבני תורה השואפים בכל מאודם להשתית את חיינו על אדני התורה?
מי נכון לענות לתלמיד תוהה מה תהיה דרכו בחיים, דרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, הלא נווכח כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב.
השאלות הן רבות וכבדות, אין מי שעיניו בראשו שאינו מתלבט בשאלת עתידו ועתיד ילדיו, לאן אנו מובילים את עצמנו? עד מתי נטמון ראשנו בחול החמים והנעים? מי אינו חרד מן היום בו הוא יעמוד יום יום בתור לגלגל את הוצאות נשואי ילדיו? מי אינו חושש מן היום בו יתבעוהו בניו על אבדן דרכנו, דרך לחיי תורה בעולם הזה? אם אתה מרגיש הזדהות עם שורות אלו, הגיליון שלפניך מיועד עבורך.
אם אין אני לי מי לי.
תגובות הערות והארות יתקבלו בברכה בת.ד. 57894 ירושלים

תגובות

השאר תגובה