דמותו של ר' עקיבא עיצבה את דמות 'בן התורה' שאליו נכספה גם כלתה נפשה של כל בת 'בית יעקב' לשאת על כפיה. בחינוך על ברכיו גדלנו ראינוהו חוזר הביתה אחרי שתים עשרה שנות לימוד, ובטרם נכנס לאוהלו, הוא שב על עקבותיו לעוד שתים-עשרה שנות יגיעה בתורה. כי שתים עשרה ועוד שתים-עשרה לא ישוו ולא ידמו לעשרים וארבע שנים של לימוד תורה ברצף אחד ארוך ומתמשך. מסכת חייו רבת ההוד מתחילה בגיל 40, עת פגש במלוא כוליותו את מלאותם של האבנים הנשחקות במים, ונענה להזמנתם האלוקית, לחבוש את ספסלי בית המדרש בגיל כה מבוגר.
בהשאלה, ניתן לאמר שר' עקיבא היה בעל תשובה, שהפך ל"חרדי" של 'נאר תוירה' בגיל 40, מתוך בחירה. ממדרשי חז"ל על מנהיגותו של משה ניתן להסיק איזה עבר עשיר של רעיית צאן, הוא הביא עימו לבית המדרש, על כל החיבור אל הטבע, רגישות אל החי והקשבה עדינה ואנושית אל צלילי כינורו של עולם, כפי שניתן לקלוט רק בין עדרי הבקר. החיבור המעשיר בין חומר לרוח, בין טבע לתרבות, בין 'עולם הזה' ל'מעין עולם הבא', חיבור אותו מביא עימו רק בעל תשובה, הפך את ר' עקיבא למה שהינו, מנהיג לדורות, שהעמיד 24,000 תלמידים, וידע לדרוש כל תג ותג שבתורה.
כל חרדי רביעי שנתפנה לקלפו בשיחה קצרה נגלה מתי ומדוע בחר להיות חרדי. החל בחילוני שהפך את עורו, הפא"יניק שהתחרד, המזרוחניק שהתחזק, העממי שחשק בכתר תורה, והחו"צניק שבא ממרחביה הססגוניים של ארץ מולדתו ובחר להקרא אל הדגל החרדי השחור, המזהיר מפני גלי הים הסוחפים. גם החרדי מבית עבר תהליך של התחזקות פנימית ובחר לקדש עצמו במותר לו, ולדקדק בקלה כחמורה. לא הרי 'בית יעקב' של ילדותינו בערים מעורבות אוכלוסין בו בנות שאלו מיוזמתן לעטות בגדי-מלכות, ל'בית יעקב' של ימינו שבו יש לבוא אל שער הגן רק בלבוש 'שוק', וכללי הצניעות הפכו ל'תקנון' שכל המערימה עליו 'מרה' יקרא לה.
רגילים אנו ביוהרה בלתי מבוטלת לשוח בבעיות ה'דור השני' של 'בעלי התשובה'. אך כאמור, אף אנו מתמודדים היום עם סוגיית ה'דור השני', כי גם אנו, בעלי תשובה כמותם במידה זו או אחרת.
איך ננחיל את האמת הפנימית העמוקה ביותר שלנו, אליה הגענו מבחירה ומאהבה לילדינו התופס אותה כמובנת מאיליה?
איך נעניק להם אהבת תורה, דבקות במצוותיה, ורצון להקריב ולהתאמץ למענה, כפי שספגנו אנו ממחנכינו?
הן החומות בהן בחרנו להקיף עצמינו, נדמים בעיניהם כגדרות תיל, שחובה ואף רצוי להציץ דרכן ולהפגע.
תלמידי ר' עקיבא מחדדים את שאלת ה'דור השני'.
הם שגדלו בתוך החומות, "FROOM FROM BIRTH", והקפידו על קלה כבחמורה, איבדו את המבט הביקורתי, הבוחן, הבורר הבוחר והחיוני בו חמוש הבא מן החוץ.
24,000 תלמידיו של ר' עקיבא מתו בספירת העומר על שלא הקדימו שלום זה לזה. קשה להמנע מלקחת דברים ולראות בכך אזהרה כלפינו. ילדי בני הדור השני, מקפידים לאכול מבד"ץ זה ולא מכשרות בד"ץ אחר, יושבים רק בסוכה עם הידורי ה'חזון איש', אך לא רואים עוול בלהותיר מחוצה לה, את בן השכן 'הספרדי' או 'בעל התשובה' ש'ספסנישט', לא מתאים שילדיו ישחקו עם ילדי.
את עוצמתה ומתיקותה של אמונה נרכשת על פני אמונה מונחלת חש כל בעל תשובה, מתחזק או מתחרד על בשרו כאשר מקרוב או מרחוק בא. אך אין די בכך תמיד כדי לתת מענה לבני הדור הבא. עליהם לפלס ולבחור את דרכם באופן עצמאי, שיהלום את נקודת האמת הפנימית המקננת בהם, ומורה להם לכוון את חייהם מתוך בחירה אישית. מיותר לציין, שבפני ילדינו ניצבים אתגרים מורכבים לא פחות, ויש שיאמרו מורכבים יותר, שאנו טרם נדרשנו אליהם בדורינו, והם יצטרכו להתגייס למענם במלוא ההתלהבות ועוצמת הבחירה של "דור ראשון".
כמו שכותב ראש ישיבת 'שערי יושר' המחנך הדגול הרב משה גולדשטיין בספרו "שמע בני":
(עמ' 65)...עולם החינוך השתנה שינוי מוחלט!!! מי שחושב שכל מה שקורה בעולם של היום זה המשך ישיר של מה שהיה בשנים עברו, אינו אלא טועה וצפוי לכשלון. השנים האחרונות יצרו ע-ו-ל-ם ח-ד-ש. … אין די בשכלול ועדכון השיטות הישנות, אלא יש לצור כלים חדשים לחלוטין. וכאן נמצא האתגר הגדול, לשמר את העקרונות המסורים לנו מדור דור, מחד, ולמצוא כלים למציאות שלא הייתה כמותה מעולם מאידך".
אם אכן יתייצבו לשליחות דורם בעוז ותעצומות, הרי שגם הם יזכו להעביר הלאה את הדגל, עליו חרותה הקריאה הנצחית "מי לה' אלי". שכן "לא שינו שמם", איננו רק עמידה פורמליסטית על קוצם של פרטים חיצוניים, כמו לחבוש שטריימל כמו הסבא או להקרא מרגלית כמו הסבתא, אלא גם קריאה נכונה של שמם, של מהותם, של דורם ושל תפקידם. בזאת ישכילו ללכת בעקבות הוריהם שאף הם עמדו במשימת דורם בכבוד.
הבה נדרבן את פרי ביכורינו להיות ראש וראשית לבוא בית ה' אלוקינו. ניישיר מבט לאתגרי ההווה, וניתן לילדינו את הכלים להאזין כר' עקיבא, לצלילם של האבנים הנשחקות במים, ומתנגנים על מיתרי נשמתם.
תגובות