יש תופעות שכבר התרגלתי אליהם בכיתת ההוראה שלי במכללה, אבל להפתעה הזו לא ציפיתי. שני אברכים חבשו את הספסל הראשון בכיתת הלימוד שלי. לרגע התבלבלתי ואפילו נחרדתי, מה להם כאן? חוששת ודאוגה התחלתי את השיעור הראשון בסמסטר. בהמשך שמעתי עליהם יותר פרטים, ר' יוסף ור' יצחק היו שני מלמדים בחיידר, שניהם נמנים על אותה חסידות. אחד מהם בן להורים חוזרים בתשובה, הוא בעצמו למד כל חייו במוסדות חרדיים ליטאיים וחסידים, וחברו ר' יצחק למד במוסדות לימוד ישראליים כלליים, חזר בתשובה אחרי הצבא והספיק ללמוד בישיבה. חלפו שש שנים מאז ליוויתי אותם כמרצה לאורך שנתיים בלימודיהם לתואר ראשון, חזרתי אליהם עתה לפגישת ראיון וסיכום חוויות הלמידה. את המוטיבציה לראיון שאבתי ממחקר שאני עורכת, המסייע לי להבין את החוויות של הסטודנט החרדי באקדמיה הישראלית הכללית. מטרת המחקר להבין ולזהות כיצד תורמת האקדמיה לחייו המעשיים ולזהותו המקצועית של הלומד? והאם וכיצד אקדמיה כללית מותירה חותם על זהותו החרדית? מה כולל חותם זה? כל זאת כדי לעורר את כולנו לתהליכים המתרחשים לנו, בינינו לבין עצמנו בהיותו באקדמיה, ולבחון את אופי המשך פעילותינו בה כשומרי מצוות.
להלן אתאר חלקים מתוך הראיון עם השניים ותובנות שעלו לי ממנו. אחרי שסיכמתי את הראיונות חששתי שאולי יש בהם ייחודיות לעצמם בלבד. כדי להבין לעומק וטוב יותר את שני המקרים הללו וכדי להוסיף ולבחון את התופעות עליהן הם דיווחו בראיון, נפגשתי עם ר' אהרון סטודנט חרדי שלישי גם הוא מלמד בחיידר שלמד בכיתותיי שלוש שנים קודם. שיערתי שהחוויה שחווה לפני תשע שנים כבר עוּבְּדָה היטב בתודעתו.
להלן מוצגות שאלות מהראיון, לכל שאלה בחרתי ציטוטים מייצגים.
מה הביא אותך ללימודי תואר ראשון?
"שאפתי להתקדם ולא להישאר מורה, ולכן חיפשתי מקום טוב שבו אוכל ללמוד לתואר ולא רק לקבל תואר, דהיינו חיפשתי ללמוד ולהחכים. בזמנו לא מצאתי מסגרת דתית-חרדית נפרדת לגברים בלבד לא בצפון ואף לא בבני ברק, ומשום כך שאלתי את הרב שלי והוא אישר לי ללמוד ב… במסגרת הכללית….. למדתי Bed בחינוך מיוחד, ובהמשך MEd במנהיגות בחינוך, מגמת ניהול וארגון מערכות חינוך. (ר' יוסף)
מה הביא אותך ללמוד במסלול שלמדת?
"לאחר החתונה סיימתי את לימודיי והתחלתי לעבוד כמורה מחליף …. שנה אחת עבדתי בביה"ס לקשיי התנהגות … ושם המפקחת המליצה לי על לימודי חינוך מיוחד במכללה. לקחתי את ההצעה ברצינות ונרשמתי". (ר' יצחק)
"בחרתי בחינוך מיוחד כי נאמר לי שזה יאפשר לי ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי עם מינימום השלמות. למעשה הגעתי לזה רק במקרה כי לא התכוונתי לעבוד בחינוך מיוחד, בפועל הפכתי מהר מאוד למרצה ולמנהל של מוסד לחינוך מיוחד, ומשום כך החלטתי לא ללמוד ייעוץ חינוכי, אלא לפנות לתואר שני בניהול שיאפשר לי לנהל טוב יותר."
אילו קשיים עמדו בדרכך כסטודנט?
כסטודנט היו לי מעט קשיים. (ר' יצחק)
"אני לא חושב שהתמודדתי עם "קשיים" אלא עם אתגרים. נדרשתי להוריד שעות עבודה כדי ללמוד ולעשות "אימוני הוראה" בביה"ס, וכמובן שזה פגע בשכר שלי, נדרשתי לעבוד על שיעורי בית ועל הכנת שיעורים לאימוני ההוראה בשעות הלילה המאוחרות, בשנה אחת בתואר הראשון עבדתי במצטבר 12 שעות בשבוע רק על שיעורי בית והכנת שיעורים (מעבר לשעות העבודה ולשעות שבהן השתתפתי בשיעורים במכללה, ומעבר למאות השעות שהקדשתי בחופשות לכתיבת עבודות ולהכנה למבחנים)! נדרשתי להשלים ידע רב באנגלית, ולעמוד במטלות רבות ומורכבות בפרקי זמן קצרים יחסית" (ר' יוסף)
אלו קשיים עמדו בדרכך כסטודנט חרדי?
למשל הליכה על חבל דק בין שיתוף פעולה לימודי לבין שמירה על צניעות כאשר היה צורך לשתף פעולה עם סטודנטיות כחלק מסדנה. כמו כן היתקלות עם דברים שנוגדים את האמונה בבורא..(ר' יצחק)
" חוסר הידע באנגלית היווה את הבעיה הגדולה ביותר (במוסדות חרדיים לא לומדים אנגלית). נדרשתי להקדיש שנתיים של לימודי אנגלית תוך כדי למידת התואר, כך שהעומס היה רב. מעבר לזה, מאוד הפריע לי שלא היו מזוזות בפתחים, אין בית כנסת במכללה, ונאלצתי בכל פעם להתפלל ביחידות באיזו פינה שקטה. אימי נפטרה במהלך לימודיי והייתי צריך להגיד קדיש אחריה בכל התפילות, אך בחורף לא יכולתי להישאר וללמוד עד השעה 7, כי כשחזרתי כבר לא היה לי מניין לערבית, ולכן וויתרתי על הקורס האחרון ביום ונאלצתי להשלימו בשנה שאחריה ובכך להגיע למכללה יום אחד נוסף בשבוע רק בשביל הקורס הזה.
בנוסף, אין קפיטריה כשרה למהדרין וזה יוצר קושי בימים שלמדתי מ-8 בבוקר ועד 19:00 בערב. הפריעה לי גם התרבות החילונית של הסטודנטים החילוניים שנחשפתי אליה בעיקר בהפסקות, ולכן השתדלתי לצאת מהכיתה בהפסקות ולחפש פינה שקטה בחצר או בכיתה ריקה.
מי עזר לך להתערות במכללה?
אני לא חושב שהתעריתי במכללה, למדתי במכללה אך לא היה לי קשר חברתי כמעט עם אף אחד במכללה. לא היה לי קשר לכל הפעילויות של אגודת הסטודנטים, וכמעט ולא היה לי קשר עם הסטודנטים שלמדו איתי. קרה לי הרבה פעמים שפגשתי מישהו/י בתור בחנות, והוא אמר לי שלום, ולא זכרתי אפילו שלמד איתי בכיתה. פשוט לא שמתי לב מי נמצא בכיתה שבה למדתי. (ר' יוסף)
"דבר נוסף שעזר לי הוא שלמד איתי חבר חסיד כמותי…"(ר' יצחק)
האם הרגשת מוכל? איך זה התרחש?
אני יכול לומר שעד היום אני זוכר מאד לטובה את המזכירה לתואר ראשון.
כמו כן הרגשתי מאד מוכל ע"י העמיתים הסטודנטים וכן המרצים. כמובן שהיו ועדיין ישנן הרמות גבה על הימצאותי שם, אך אני מקבל את זה בהבנה. (ר' יצחק)
הרגשתי שהמרצים ברובם מתייחסים אלי בצורה טובה ויפה ומכבדים אותי ואת השקפת עולמי, למעט מרצה יחיד שזרק לי כל מיני עקיצות. אמנם אף אחד מהמרצים לא יזם משהו מיוחד לסייע לי, אך גם לא הרגשתי שאני זקוק ליחס מיוחד.
מאידך, לדעתי הנהלת המכללה לא התחשבה בי, למשל נקבעו שיעורים בצומות, ואף נקבעו לי שני מבחנים בצום י"ז בתמוז. פניתי לנציג הסטודנטים, אך הוא סרב לסייע לי בטענה שגם המוסלמים לומדים בצומות. פניתי למרצים, והם הסכימו להתחשב בי, אבל זה היה משהו מקומי שלי מול המרצה. כמו כן פניתי וביקשתי מזוזות, ואף פניתי להנהלה וביקשתי להקצות כיתה לתפילה, אך נעניתי בשלילה. (ר' יוסף)
האם הלימודים במכללה קידמו אותך? כיצד?
למדתי חומר רב בצורה איכותית ורצינית, וכן פיתחתי מאוד את יכולות הלמידה העצמאית שלי הכוללות יכולות לאיתור חומרים טובים, אסטרטגיות לסריקה ולקריאה מהירה, כתיבה אקדמית איכותית, ואסטרטגיות לזכירת חומר.(ר' יוסף)
האם תמליץ לסטודנט חרדי אחר ללמוד בתוכנית הכללית כפי שאתה למדת?
לרוב חבריי לא אמליץ, כי אני חושב שרוב החרדים שאני מכיר אינם יכולים להתמודד כמוני עם התרבות החילונית וחוסר ההפרדה הקיים בין גברים לנשים במכללה. יחד עם זה, מי שיכול ללמוד כך, שתבוא עליו ברכה! (בהדגשה)
מדוע?
כי אני חושב שבכך יוכל לרכוש ידע משמעותי בלי להתפשר על האיכות. בהרבה מקרים המרצים בתכניות האקדמיות/מקצועיות לחרדים ברמה פחות גבוהה, אך הם נבחרים בגלל היותם מתאימים מבחינת הרקע הדתי. כמו כן, הקבוצה של הסטודנטים החרדיים מתארגנת על בסיס הרקע הדתי, ולאו דווקא על רקע היכולות הדומות או השאיפות הדומות, כך יוצא שכולם לומדים אותו הדבר, מבלי להתחשב בשונות שבין הסטודנטים החרדיים. (ר' יוסף)
"לא בטוח שאמליץ לסטודנט חרדי אחר ללמוד בתכנית הכללית. לדעתי לא כל אחד מתאים. כיוון שלי יש רקע של חוזר בתשובה אולי היה לי קל יותר "לזרום" עם ניואנסים מסוימים שלחרדי מבית יהיה קשה.
כמו כן אני מרגיש שיסודות אמונתי מושרשים חזק על יסודות מוצקים של למידה וידע רב. איני בטוח שכל אחד יכול לעבור לסדר היום לשֵמַע דברי "כפירה" או לגלוג על הדת ללא שיתערער אצלו משהו בנפש.
כמו כן אני חושב שהחסידות שלי לא רגילה, כיוון שאצלנו כל דבר שאנו מתעסקים בו וכל מקום שאנו נמצאים בו משמש גם כשליחות. דבר המיקל ונותן כח ואפילו שמחה כשהצלחת להאיר עוד פינה והצלחת לעשות קידוש ה' ע"י שרואים בן אדם עם אורח חיים חרדי, והוא מתנהג באנושיות ומדבר לעניין בשיעורים. כך גרמת לאחרים לגלות שרב המאחד על המפריד בעם ישראל."(ר' יצחק)
אם היתה לך הזדמנות לשנות, להשפיע על מקבלי ההחלטות, ראשי החוגים, מה המסר שהיית מוסר להם? מה היית מבקש לשנות? מדוע?
הייתי מבקש להתייחס בכובד ראש לבקשות הנוגעות בהשקפה הדתית כמו בית כנסת, מזוזות, והתחשבות בצומות. לא ניתן לבקש מסטודנט לוותר על השקפת עולמו הדתית ולמעשה לימודיי במכללה החילונית אילצו אותי להתכופף במידה מסוימת מבחינה דתית.
כיצד לדעתך, הושפעה הזהות המקצועית שלך בעקבות הלימודים במכללה?
אני לא חושב שהיו סתירות בין השקפת עולמי ובין השקפות שהן אבני יסוד של תכני הקורסים, כי לא למדתי קורסים שעסקו ביהדות או בתנ"ך, אך בגדול היו סתירות בין השקפת עולמי ובין השקפת עולמם של המרצים, ולעיתים חשתי שהמרצים דורשים במין התנשאות שאלמד בפתיחות את השקפתם, אך הם מצידם לא תמיד הסכימו ללמוד את ההשקפה שלי. חשתי קושי מסוים מהבחינה הזו, ולא היה לי עם מי לדבר על זה, ולכן ההתמודדות שלי הייתה בעיקרה פנימית, דהיינו חיפשתי לעיתים תשובות במקורות תורניים או בספרי חסידות, למדתי הרבה שעות חסידות, ויצאתי עם תשובות טובות, כך שחשתי מחוזק.
אני לא חושב שהחילוניות עיכבה אותי מאיזו שהיא בחינה, ואדרבה, אני חושב שההיחשפות שלי למגוון של עמדות ותפיסות הביאה אותי לחוש בטוח עוד יותר באמונתי, וכיום אני חושב שאף טענה חילונית לא תהיה חדשה לי. אני חושב שהזהות החרדית שלי התעצמה והתחזקה בזכות זה. אני חושב שהזהות המקצועית שלי התעצמה מאוד, מפני שאני חש שלמדתי מהמקורות הטובים ביותר בתחום הזה, ולא בחרתי משיקולים דתיים מקורות "בינוניים".
ר' יוסף ור' יצחק למדו במכללה בשנת 2009. בתקופה זו לא היו קיימות תוכניות לתארים אקדמיים בתחום החינוך במכללות המיועדות לקהילה החרדית. המניע שלהם לעשות מעשה וללמוד נבע מצורך וממוטיבציה לבצע את עבודתם המקצועית כמלמדים בחיידר באופן ראוי. מהראיונות מתקבלת תמונה כי אכן הם זכו להעשיר את הידע המקצועי שלהם אבל, בו בזמן גם נמנעה מהם הזכות הבסיסית של קיום אורח חיים חרדי. (הכולל תפילה בציבור, שהיה בחדר שיש בו מזוזה, זמינות של מזון כשר ועוד). ניתן לקרוא את חלקי הציטוטים מהראיונות ולהתרשם כי אכן, הם השיגו את המטרה המרכזית שלשמה הגיעו למכללה, ולא איבדו בדרך את ערכיהם ויסודות אמונתם. ההפך, ר' יוסף מתאר תקופה עמוסה בלימוד במקורות היהדות כגון חסידות ותלמוד לצורך חיזוק וביסוס השקפותיו כתרופה לדברי הכפירה ששמע בלית ברירה. כשפניתי לר' אהרון, רוב התשובות שלו היו דומות או קרובות לתשובותיהם של ר' יוסף ור' יצחק.
לעניין הזהות המקצועית הפתיע אותי ר' אהרון לטענתו:" כיום עבודת החינוך היא חלק בלתי נפרד מן האישיות שלי. מהזהות שלי. אני משתמש ממש כל הזמן בכלים המקצועיים שרכשתי. חזרתי לשדה ההוראה עם כלים מקצועיים מגוונים. ההרגשה הייתה שסוף-סוף אני יודע מה אני עושה. העובדה שעשיתי את לימודיי בסביבה חילונית לא רק שלא עיכבה, אלא אף העשירה אותי. למדתי להכיר מגוון רחב מאוד של אנשים ונשים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, והופריתי מאוד מכך. פה ושם היו סתירות בין ההשקפה הדתית שלי לבין תכנים בקורס זה או אחר, וגם זה העשיר אותי מאוד, נתוודעתי להשקפות של אנשים אחרים, לדעות שונות, לעיתים היה עלי לחלוק על דברים שנאמרו – אך למדתי לעשות זאת בכבוד. מתוך היחס המכבד שזכיתי לו במכללה כלפיי וכלפי דעותיי והשקפותיי, למדתי גם לכבד אחרים ודעותיהם, גם כשאין הסכמה…. לדעתי, כל מי שעוסק, או שואף לעסוק בהוראה – חייב לעבור את המסלול הזה"
סיפורו של ר' אהרון סייע לי לסכם את תובנותיי. מלכתחילה, אורח החיים החרדי ובפרט של גברים (תפילה בציבור, צניעות ועוד..) אינו מתאים לשהיה באקדמיה. אלא מה? הקהילה החרדית עדיין לא בנתה מוסדות אקדמאים משלה, ויתרה על כך, אלו שנבנו למענה בשנים האחרונות מושתתים על שתי פשרות. האחת; פשרת איכות הצוות המלמד והשנייה; פשרת מסלול הלימוד. הבחירה והסיווג העצמי למסלול המתאים ללומד בהקשר לעבודתו בשדה, כמעט ולא קיימת. (השנה נפתחו באישור מל"ג רק שני מסלולים לגברים חרדיים במכללות, "חינוך מתמטי" ו"לשון").
מהראיונות קבלתי חיזוק להשערתי כי התפתחות מקצועית מתרחשת היטב בסביבה אקדמית כללית, האמונה על יסוד וביסוס ערכים מקצועיים עשרות שנים. בניה של "אקדמיה חדשה" לצרכי החרדים, יש בה סיכון להכשרה פחות מקצועית. השאלה העומדת כעת על שולחן הדיונים היא: מה להעדיף?! האם אקדמיה פחות איכותית אך כזו המותאמת לאורח חיים חרדי או אקדמיה כללית ומאבק מתמיד על קיום אורח חיים חרדי?! אם קיימת תשובה, היא כנראה אינדיבידואלית. לעניות דעתי בכל בחירה שנעשה מבין השתיים, מוטלת עלינו האחריות הציבורית הכפולה: ללמוד כדי לעשות כראוי, ולקדש שם שמים ושם הקהילה ממנה באנו. כמו כן, ראוי שנבחן את זהותנו המחודשת והמעודכנת. מה קרה לנו? האם היסוד והשורש הועמקו וחוזקו ורק הצמרת קיבלה ציץ ופרח חדשים, או שמא בלא משים התרחש אחרת? כל שינוי לרעה בשורשי כל אחד מאתנו, עלול להוביל לאיבוד בלי משים של ערכים שהם אבן הפינה של יהדותנו. מהפכות מסוג זה כבר חווינו במאה הקודמת וקצת לפניה, ואנחנו משלמים עליהם כעם מחירים כבדים. לא לשם פנינו מועדות בשנית.
על סיפורן של הנשים באקדמיה בכתבה הבאה אי"ה.
תגובות