לכאורה הגיע הזמן לכפור באופן גורף במושג "שנאת חינם" בהקשרו הרווח בימים אלו, משום שאין שנאה שהיא חינם, תמיד תתלווה אליה תלונה/תרעומת/ביקורת.
ולכן אין אדם ששונא את הפיל בגן חיות, כי אין שום סיבה.
כשחז"ל אמרו שהבית נחרב בעוון שנאת חינם, התכוונו לומר שנאה שהסיבה שלה לא מספיק מוצדקת. ולא שאין מאחוריה סיבה קלושה.
אבל כיום, כשאנחנו באים לתקן את העוון, ומעוניינים בבנין ירושלים במהרה, אי אפשר להתייחס לשנאת חינם כמשהו שאפשר בהינף יד להפוך לאהבת חינם ו"זהו, כולנו
חברים, והכל בסדר. עם ישראל חי!!!".
עלינו לבחון כל שנאה, בין בחינם ובין בשכר – להבין את שורשיה ולבחון את דרכי הפיתרון לה.
אם שכן הוציא מרפסת שמסתירה את השמש בין 7:00 ל7:15 בבוקר, זו סיבה שיוצרת סכסוכים, וקרוב לוודאי שמדובר בשנאת חינם עליה דיברו חז"ל, שיש בה ממה שאמרו "שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין". אך הבה נבחן את דרכי הפיתרון למקרה שכזה וממנו נוכל להשליך על מקרים רחבים יותר וציבוריים יותר.
ננסה לגעת בכמה סוגי פתרונות בסדר ערכי עולה:
א. תשלום ופשרה
ב. ריצוי ופיוס
ג. ביטול התרעומת
ד. הכלה והשלמה
ה. ביטול התלונה
שני הסעיפים הראשונים מתייחסים לצד הפוגע:
א. תשלום ופשרה - קניית הסכמה
האפשרות הפשוטה והגסה ביותר מצד הפוגע – היא לקנות את הסכמת הנפגע בכסף.
באופן זה גם אם הפוגע רדף והציק לנפגע – התשלום רוכש הסכמה למפרע, "כמה היה שווה לך שיציקו לך בתשלום", זוהי אופציה שאינה מוסיפה כבוד לאף אחד, והיא איננה
משכינה שלום באמת. הנפגע לפעמים זקוק לכסף והוא שמח בו, אבל הוא לא יזמין עסקה נוספת…
הפשרה לעומת זאת היא תשלום חלקי – כך שכל אחד מהצדדים מפסיד/משלם חלק.
ובכל מקרה מדובר בשינוי המציאות, ביצירת עסקה שיש בה קונה ומוכר.
ב. ריצוי ופיוס – ביטול התלונה
דרגה נעלה יותר מתשלום גרידא, הוא הריצוי דוגמת משלוח פרחים מידי ערב שבת,
כיון שמדובר בתיקון פנימי, אין צורך בתשלום ממשי שמשקף "כמה אדם מוכן לסבול ולקבל תשלום". אלא הוכחת יחסי שלום ואהבה.
יש כאן שינוי מציאות, אבל ברמה מופחתת.
למעלה ממנו הוא הפיוס שבו בדין ודברים מגיע הנפגע לכך שליבו מתהפך עליו משנאה לאהבה.
וכאן ההבדל בין 'לפני' ו'אחרי' – הוא כבר בפרשנות בלבד, המציאות לא השתנתה, רק המחשבות בלב.

שנאת חינם, התוצאות. צילום: Steerpike ויקימדיה
שלושת הסעיפים הבאים הם מהצד הנפגע,
כלומר הצד הנפגע יכול להפסיק את תחושת שנאה גם בלי להזדקק לפיוס שיש לו שני צדדים.
ג. ביטול התרעומת - פרשנות שונה
ביטול התרעומת היא שינוי ברמת הפרשנות ולא המציאות.
כלומר המרפסת תישאר על תילה, ולא ישולם עבורה פיצוי עגמת נפש.
אבל התרעומת תרד.
הכיצד?
אם יתברר שהשכן מתכונן להביא את אמו הקשישה לסעוד אותה לעת זקנה,
ולכבודה ובכדי שתשאף אויר צח בלי לרדת במדרגות – בנה את המרפסת,
אם כן נקבל הבנה, נבין את מניעיו הכשרים, לא נאשים אותו יותר באנוכיות ודאגה לעצמו בלי התחשבות באחרים.
הפרכת התרעומת יכולה לבוא מכיוונים אחרים, אם הוא מכר את הדירה, ולמעשה הקונה העתידי הוא שביקש להרחיב.
הצד השווה הוא שהמציאות הפוגעת נשארה, רק שהפירוש שלנו כלפי המציאות השתנה. וזוהי למעשה הוראת "הוי דן את כל האדם לכף זכות" – לשנות את הפירוש למעשי
הזולת.
ד. הכלה והשלמה - היתר פגיעה
אפשרות גבוהה יותר היא מבלי להזדקק לפירוש שונה של המציאות,
אלא לתת לכך מקום, יש לזולת יכולת לבנות מרפסת, גם בלי לשאול אותי.
"אילו הייתי גר בקומה הזו בוודאי הייתי מעוניין גם במרפסת",
פה אנו עולים ל"מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך", כך שאפילו אין צורך לדון אותו לכף זכות, אלא אנו מכירים בזולת, בצרכיו, ומבינים את מעשיו, גם אם לדעתנו אין בהם צדק.
כלומר אין פה פרשנות למציאות, לא מצאנו הצדקה. המציאות ניצבת לפנינו במלא כיעורה (לדעתנו) אך אנו מוכנים לסבול מעט ולאפשר לזולת ליהנות על חשבוננו.
ה. ביטול התלונה
למעלה מזאת יש את "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו",
הווי אומר, איני נזקק לדון אותו לכף זכות, אף לא להחליט שאני מוכן שהזולת יהנה על חשבוני.
במסדר זה אנו כלל לא מעלים על דל מחשבתנו מחשבת ביקורת עליו,
"וכי הגעתי למקומו שרשאי אני לדון אותו?"
"וכי אני מושלם שאני בא לדון את חוסר שלמותו?"
אין לי עליו תלונה, כי אני טרוד בעצמי ובחסרונותי, אני שואף קודם לתקן את עצמי, ושהוא ידאג לעצמו…
שזו מעלת הענווים שמעבירים על מידותם, שומעים חרפתם ואינם משיבים.
הם עסוקים בתיקון עצמי. בחשבון נפש אישי.
* * *
אפשר לעבור מכאן לזירה הציבורית ולנסות לנתח סכסוכים ושנאה הקיימים בחברה, בינינו לבין עצמנו, או ביחס לציונות הדתית והחילונים,
ומצד שני ראוי להקדיש לכך יריעה נפרדת.
אך בשורה התחתונה, דרושים לנו דרך ומוצא שיאפשרו לנו להמשיך לחיות כאן מגזרים שונים והשקפות שונות זה לצד זה.
והפיתרון טמון בסעיף ה' – התמקדות כל אחד בחסרונותיו הוא, וחשבון נפש אישי.
במקום להתלונן על אחרים, להשתפר בעצמנו.
וכאן כבר צריך להשקיע. וזה קשה. ונחמד כבר יותר לקטר על השמאל ועל הימין ועל החרדים ועל החילונים ועל הציונות הדתית. רק לא לעסוק בעיקר…
תגובות