אני פוגש אותם בשעת צהריים בירושלים: ורדית רוזנבלום, מתי הורוביץ, מיכאל נכטילר והרב יהושע פפר – כולם פעילים מרכזיים ב"אגודה אחת", ארגון "לקידום אחריות חברתית תורנית" במגזר החרדי. חזותם החיצונית מפתיעה. רוב החרדים העוסקים במודרניזציה של החרדיות לבושים באופן מודרני יותר, וברחוב החרדי הם מכונים בזלזול "בעלי החולצות הכחולות", כי אינם מקפידים על החולצה הלבנה המסורתית. אבל הורוביץ, נכטילר ופפר נראים כולם כמו חרדים ישנים וטובים, "ישיביש" – בעלי סגנון ישיבתי.
פפר עצמו באמת "ישיביש": הוא משמש כרב מחנך בישיבה קטנה לצד עבודתו כדיין בבית הדין של הרב אשר וייס. אל הריאיון הגיע היישר משיעור שמסר, והוא נאלץ לקצר כי מיהר לשיעור נוסף. רוזנבלום היא טוענת רבנית ועורכת דין, ובעבר גם לימדה בבתי ספר חרדיים לבנות. הורוביץ ונכטילר עובדים לפרנסתם, אבל גם להם לא חסרות ידיעות בתורה. מדובר בחבורה שכלתנית, שמסלול חיים קצת שונה היה יכול להוביל אותם אל עמדות תורניות בישיבות וסמינרים.

צילום: יונתן זינדל
קל להתבלבל בנוגע ל"אגודה אחת". את אחד הגופים המסקרנים ביותר בחברה החרדית כיום יהיו שישייכו אוטומטית לקשת הארגונים הפועלים לשינוי בחברה החרדית, אך זו טעות. ההגדרה המתיימרת הזו – "שינוי בחברה החרדית" – כוללת בעיקר את שילוב החרדים בשוק התעסוקה, וכנגזרת גם בלימודים המקצועיים (ולא בתחומי המדע הטהור או הרוח) ובשירות הצבאי (כאשר העתיד התעסוקתי הוא המניע לגיוס).
"אגודה אחת" עוסקת בכך, אך רק כחלק מפעילותה המרכזית: חשיבה אידאולוגית מחודשת במגזר החרדי. ההמונים עדיין לא שמעו על הארגון, ודאי לא ההמונים שמובילי "אגודה אחת" רואים בחזונם, אבל בצעדים יציבים, כך משוכנעים ארבעת הפעילים שפגשנו, גדל טווח ההשפעה של הארגון עוד ועוד.
"מתעסקים אצלנו כל הזמן בהשקפה הטהורה", אומר הרב יהושע פפר. "מדברים עליה לא מעט, אבל בעיקר בסיסמאות. הרעיון שלנו הוא לתת לאנשים את היכולת והשפה להתעסק באותם נושאים, אבל רמה אחת יותר למעלה". במילים אחרות: "אגודה אחת" רוצה לקדם חשיבה אידאולוגית ביחס לשלל הבעיות החדשות שמעסיקות את החברה החרדית ואת החברה בכלל.
"חרדים מדברים הרבה ונושאים עולים לדיון", אומר הרב פפר. "אבל מעטים כותבים בצורה איכותית שמעוררת חשיבה ועומק. כל אמירה תורנית טומנת בחובה מסרים, הכול קיים, אבל היעדר שיטתיות ותשתית רעיונית רצינית גוזר בדרך כלל רמה רדודה".
נכטילר: "צריך להסתכל על הבעיות החברתיות ולדון בהן בישירות ובכנות מזווית תורנית".
הורוביץ מסביר מה הבעיה בהתנהלות הקיימת בחברה החרדית, ומה הוא רוצה שיהיה. "אנחנו מעוניינים לקדם חשיבה מסודרת על שלל הנושאים עומדים לפתחנו", הוא אומר. "אדם שרוצה לפתוח ישיבה, שלא ירוץ לחפש את הבחורים הלמדנים ביותר אלא יבדוק מה הצרכים ומה הפתרון. אם מישהו מזהה בעיה חברתית – למשל, שאין עם מי להתייעץ בשאלות של אמונה – שיחשוב איך בונים מענה רחב לכולם".
מענה רחב כזה נתנה "אגודה אחת" באמצעות האתר "אקשיבה", שמציע לגולשים לשלוח שאלות באנונימיות ולקבל תשובות ללא צורך להיחשף. חלק מהשאלות המופיעות באתר מבהירות מדוע רק מעטה החשאיות מאפשר לשואל לשטוח את מחשבותיו בגילוי לב: סקירה מהירה מעלה נושאים כמו חוסר סיפוק בישיבה, דילמות נעורים, בעיות חברתיות, קשר זוגי קשה שנסתר מעיני ההורים, וגם תהיות אמוניות ונטיות מיניות הפוכות. נער או נערה חרדיים שהיו יכולים לשמור את הדברים בבטן במשך שנים עד שיגלו את התהייה למישהו זוכים ב"אקשיבה" בחבל הצלה של ממש.
מאגר המשיבים ב"אקשיבה" כולל רבנים ואנשי חינוך, שכולם קשורים ל"אגודה אחת" ברמות שונות. לעתים הם מציעים לשואלים להיחשף בפניהם בלבד, ולקבל סיוע אישי צמוד. המשיב המועדף, לדברי חבורת המרואיינים שלנו, הוא "ירא שמיים, חרדי, אדם שראה עולמות, רחב אופקים, שמביט בבעיה בעיניים ועונה ממקום בטוח ויציב". הורוביץ מוסיף שנדרשים אנשים ש"יהיו מוכנים להשאיר לשואל מקום של סימן שאלה. אצל כל מיני מחזירים בתשובה אף פעם אין שאלה בסוף, הכול עובד עם סימן קריאה".
רוזנבלום מספרת שכאשר הייתה מורה נשאה הרצאה במסגרת השתלמות למורות, ואמרה שהיא נוהגת בשיעוריה ללמד תורה כך שהתלמידות יבינו בעצמן מה היה קשה לרש"י בפסוק. "כשסיפרתי זאת קמה לפתע אחת המורות ואמרה, 'אנחנו לא מעודדות את הבנות לשאול שאלות'. אמרתי לה שכך בדיוק מלמדים את הבנים, והיא פסקה: 'את הבנים כן, בנות לא'. בעיניי שאלות הן חלק מהבירור האמוני, ואנחנו צריכים לעודד אותן אם אנו מעוניינים שהתלמידים יבחרו מחדש בעצמם בדרך התורה".
ראשיתה של "אגודה אחת" הייתה, איך לא, באינטרנט. מילים רבות נשפכו על מהפכת האינטרנט החרדי, שהחלה בפורום "בחדרי חרדים" באתר "הייד פארק", אך מתברר שלצדו פעל פורום נוסף, "אגודה אחת" שמו. בפורום הזה התקיימו דיונים חברתיים על נושאים שהעסיקו את הגולשים בו, כולם חרדים. "זה היה פורום משמעותי מאוד בשבילי", נזכר נכטילר בנוסטלגיה. "התחלתי ללמוד באקדמיה באמצעותו וגם מצאתי דרכו מקום מגורים".
בתחילה כולם כתבו תחת שמות אנונימיים, עד…
לכתבה במלואה:
http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/711/844.html