ט. מלמד יצא אל ישיבת ה'הסדר' החרדית "דרך חיים" ביישוב נחלים. אפוף ספקות מהנועזות של הרעיון מול הצורך בפתרונות הוא חוזר אלינו עם תובנות אישיות מאוד ברורות.
המשנה באבות, מחלקת בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם. חלוקה הבאה מתוך השוואה, לאמור ישנו קו אופקי המקשר ומתוך כך מבדיל ביניהם. השוואה זו מה טיבה? האם לא היה נכון
אחת למספר שבועות מפציעה בשמינו פרשייה החושפת אפליית מזרחיים. הסיסמא 'דתי ולא עדתי' מפרשת עמנואל, מלווה כהד גם את האירוע הנוכחי בזכרון-יעקב, ומחייבת אותנו לבחון בכנות טענה זו, שכן, לא
לאן מוביל סירוב עיקש ובוטה לשבת ליד אשה במטוס? מהי המשמעות המדויקת של המינוח פונדמנטאליסט? ואיך הדרך הנכונה לפעול מול דפוסי חיים משתנים? על אלה ועוד, הרב יהושוע פפר במאמר מרתק ומעורר מחשבה.
ישנה שאיפה כמוסה בליבם של רבים לעולם של -"כאיש אחד בלב אחד". לב אחד ודעה אחת. אך סיפור 'מגדל בבל' מוכיח לנו את ההיפך. במגדל בבל שהיו עם אחד ושפה
הרב דוד לוי במאמר נוקב על ההיצמדות להישרדות ובריחה מהחזון. כי "באין חזון יפרע עם".
בהמשך למסע נגד הגזענות כלפי הציבור הספרדי, הרב ברוך גליס כותב מנקודת מבטו.
אפליית הספרדים נחשבת לנושא לעוס, מה שאנחנו לא מבינים שהבעיה היא לא האפליה אלא העיקרון. המבט המתנשא הוא טיפשי כמו מבטו של ההונגרי על היקה ולהיפך. אנו כאן נפתח במסע לשינוי העיוות המחשבתי בסדרת מאמרים תחקירים וראיונות. זו הראשונה.
כשהתורה מתארת את התגלות האלוקים אל האדם, יכולתי לפרש זאת כגילוי הנובע מתוך האדם עצמו. היינו, ההכרה בחטא הביאה את האדם להכרה באמירה המהדהדת בעולם עוד מקודם לחטא, מעת נברא
מהן הסיבות לניוון הפושט בעולם התורה? ומהי הדרך לשנות אותם? ברוך גליס שואל ומשיב.