המכתב המובא כאן לא נכתב עתה, ולא כמכתב פתוח. הוא נכתב לפני למעלה מארבע שנים – בשבט תשס"ח, כמכתב פרטי המיועד לחבר מועצת עירית ירושלים (אז) הרב אורי מקלב, בעקבות ועידת החינוך שנוהלה על ידו.
כמכתב פרטי הוא כתוב בכנות, בלי טיוחים וצעצועי מילים. מקומם לראות שכבר היה ניתן אז לדעת מה הן הבעיות העומדות לצוץ, ולא נעשה דבר. אילו היו ח"כי דגל התורה פועלים אז, אפשר שהיינו מצויים עתה בעתיד טוב יותר!
ייאמר לזכותם שהנושא אינו פוליטי, וייתכן שאינו בתחום סמכותם. אך המפגשים הקדחתניים שנערכו עם הכרזת הקדמת הבחירות (והופסקו עם הקמת ממשלת האחדות) בין ח"כי דגל התורה לבין המכונים 'חרדים חדשים' יכלו להיערך ברוח אחרת, טובה יותר, אילו היה מישהו משכיל לשים את הדברים לנגד עיניו.
אנו מודים לכותב המכתב על העברתו אלינו לפרסום.
=========================================================
לכבוד הרב אורי מקלב שליט"א
שלו' וברכה
בעקבות הקמת וועדת החינוך, רעיון מבורך לכשלעצמו, מצאתי שאתה הוא הכתובת לשטוח בפניך את הדברים הבאים, שלא מצאתי עד עתה בפני מי להציעם.
כידוע, רוב בחורי הישיבות ממשיכים ללמוד בכולל אחר נישואיהם. רובם מתכוונים להמשיך בכך שנים ארוכות, ומיעוטם לשנים ספורות בלבד.
אלו שעוזבים את המסגרת התורנית של יום שלם, אמורים להשתלב בדרך כלל בשיעור דף היומי או כדומה, יש מסגרות שונות ל'בעלי בתים' שנועדו לכאלו שעמלים לפרנסתם.
אך דא עקא, שבשנים האחרונות מעמדם של המוגדרים כבעלי בתים נמצא בפיחות זוחל, מכמה טעמים שאין מקום לפרטם. ובני הישיבות היוצאים לעמול לפרנסתם אינם מעוניינים להיתפס ככאלו.
שלא לדבר על שיעור דף היומי, שבתודעה הישיבתית נצרב כמשהו בעלבתי לגמרי, ובוגר ישיבה מרגיש כמעט עלבון להצטרף למסגרת כזו.
הבעיה הקטנה (היא לא קטנה בכלל) היא שאותם אנשים נשארים תלושים באוויר, והם אמורים להיות אחראים לעצמם. את מה שהם עזבו אין להם, ותחליף הם גם לא מוצאים, ואולי אפילו לא יודעים מספיק שהם צריכים לחפש.
הבעיה השניה, וככל הנראה היותר גדולה היא, מעמדם מבחינת מוסדות וכדומה, שזו בעיה כאובה שאין טעם לפרט כי כולנו מכירים.
מי שמבין היטב את מצבו והגדרתו, יודע להיות 'שייך' לקהילה שתקבל אותו, מבין שצריך להמשיך וללכת עם כובע וחליפה, ולמצוא לעצמו רב, ואף חברותא, וכך גם כל בני קהילתו יודעים לתייג אותו כ'בן תורה', ואז לרוב הוא אינו נתקל בבעיות בקבלה למוסדות חינוך ושאר דברים דומים.
אלא שלא כולם מבינים זאת, יש מחמת תמימות ויש מחמת טיפשות, ויש שהזרם סחפם. אין להם מסגרת מתאימה, הם לא מבינים את חשיבות ההיצמדות לקהילה, או שמירה על הכובע והחליפה, וכך אט אט הם נסחפים ומתרחקים. ולדאבונינו יש גם לנשארים תחת כנפי הכוללים חלק בכך, שכשמזהים מישהו כזה אין משליכים חבל הצלה לעברו, אלא ממהרים להרחיקו. אמנם החשש מובן, אך אין מן הראוי לזרוק אבן אחר הנופל.
היוצא מכל דברינו הוא שיש חשיבות רבה בהקמת מסגרת שתתן לאותם אלו את כל מה שחסר להם, מה שפירטתי לעיל, ועוד.
ידוע לי שגדולי הדור מתנגדים למסגרות של 'בדיעבד', משום שהם נותנים פתח שעלול להפוך לכתחילה. אך דומני שבכגון דא המצב שונה, וכמובן שצריך להציג בפניהם את הדברים, ולשמוע את דעתם.
המציאות כיום היא שאין מדובר בבודדים, אלא ברבים. חלקם שכבר עשו את הצעד הזה, ועזבו את הכולל על מנת לפרנס את משפחתם, וחלקם שעומדים לעשות זאת מתוך הדחק. בעבר היו רובם הולכים להיות מלמדי דרדקי או אפילו משגיחי כשרות, וכך היו נשארים באיזו מסגרת מחייבת מבחינה תדמיתית. כיום רבים הולכים ליזמות, להייטק, להשקעות, ולעוד דברים שהצד השווה שבהם הוא שאין במקומות הללו כל ריח של תורה. וכך הם נדחקים החוצה מן החברה, המשתדלת בצדק לשמור על טהרתה ההשקפתית, וחלקם הופכים להיות אפילו רח"ל שונאי תורה, ואי אפשר להלין עליהם, משום שכמים הפנים לפנים ואכמ"ל. (במאמר המוסגר: עולם התורה יכל להשתכר מקיומה של שכבה כזו, שהיתה מעריכה תורה ורוצה להשתתף בהחזקתה. אך כרגע המצב הוא אבסורדי מהבחינה הזו, שכל מי שאינו לומד בעצמו, נדחק החוצה).
המצב הזה משליך על תחומים רבים, והראשון שבהם הוא הקבלה למוסדות חינוך, שהקריטריונים לה אינם ברורים, ורבים וטובים נופלים בזה, ואינם מבינים שיכלו לחסוך זאת. משום שאף אחד (כמעט) אינו בא עליהם בטענות שהם עמלים לפרנסתם, אלא על כך שצביון הבית שלהם השתנה, ואת זה הרי יכלו לחסוך.
שורה תחתונה: ברצוני להציע להקים רשת כוללים ארצית, המיועדת דווקא לאלו שעמלים לפרנסתם. ודומני שמי שיכול להקים גוף כזה הוא מפלגת דגל התורה, אולי אני טועה בנקודה זו, אבל צריך מישהו עם גב רחב.
הכוללים הללו לא יהיו כוללי ערב ממש, אלא מעט קודם לכן, לפי שעת סיום העבודה ברוב המקומות. אפשר להניח שהם יפעלו בין שש בערב לתשע או משהו דומה, יותר שעות מכולל ערב סטנדרטי של אברכים.
בראש כל כולל כזה צריכה לעמוד אישיות תורנית מיוחדת, וב"ה עוד אפשר למצוא כאלו, אף שזה תפקיד קצת מורכב. ילמדו שם דברים רבים ונחוצים, כגון שו"ע חו"מ, ואולי אף שיעורי מוסר אמונה והשקפה. כיום שנהוג להתחתן מוקדם, בחורים רבים יוצאים מעולם הישיבות כשהם עדיין אינם מוכנים לחיים, ואפשר להשלים חסר כזה על ידי השקעה.
לרוב לא יהיה צורך במילגה, כי הלא מדובר על אנשים עובדים, אבל כמובן שצריך לשקול היטב לפי הענין. אולי כדאי מבחנים עם תמורה. נדמה לי שלא יהיה קשה למצוא תורמים למטרה הספציפית הזו, לצערינו קל יותר למצוא תורמים לכל דבר שאינו תורה בטהרתה. אבל כאן מדובר באמת במטרה חשובה, שגם אפשר למצוא לה תומכים.
עיקר העיקרים אינו רק לימוד התורה שיהיה במסגרת הזו, אלא תפיסת אותם אנשים שלא ייעלמו לנו, שזה דבר באמת כואב. כך יוכלו הללו למצוא להם מורה דרך, מסגרת, וחברים טובים. כך ימשיכו הללו להיות שייכים לעולם התורה איש איש בדרכו הוא, כך יכירו בהם כמנהלים בית של תורה, לגבי מוסדות חינוך וכדומה, וכך ייחסכו בעיות רבות של השתייכות שנובעות בחלקם הגדול מכך שאנשים לא מזהים את החסר ואין להם את הכלים להשלימו, והם הולכים ומתרחקים בלא לשים על לב.
אני חושב שבשורות האחרונות קיצרתי, אבל העיקר מובן, מה התועלת הרבה שיכולה לצאת ממיזם כזה. ואקווה שיהא מי שיוכל לקחת הקמת דבר כזה על עצמו, והרי שכרו כפול ומכופל מן השמים.
אשמח להרחיב יותר, אך איני יודע אם יש בכך צורך. בכל מקרה אשמח לתגובה כלשהי.
בברכה מרובה ובכל הכבוד הראוי
תגובות