לדמותה של הקהילה הראויה – תפקידים ואחריות

רקע

"הקהילה" לאורך ימי עמנו

לאורך כל ימינו כעם התאגדנו בקהילות, החל מימי השבטים בהם התאגדו בני המשפחה – בני כל שבט, ובהמשך בעיירות בגלות התאגדו האנשים על בסיס מקום. במאות השנים האחרונות החלה התאגדות סביב רעיון, אם בתנועת החסידות שאנשים עברו ממקום למקום בכדי להשתייך לקהילה המאוגדת סביב רעיון מסויים ואם לאחר מכן גם בזרם הליטאי. בזרם הליטאי נוצרו קהילות סביב סגנון לימוד והשקפה אותם הובילו ראשי ישיבות כדוגמת 'חברון', 'פוניבז' 'בריסק' ועוד.

אך אין לדמות כלל בין קהילה משפחתית לחברתה הגאוגרפית או הרעיונית, שונים הם האחד מן השני ופער עמוק מפריד ביניהם.

 קהילה משפחתית-משימתית

בימי קדם, הקהילה בדמות שבט ייצגה משימה של השבט, ועל כן נחלו את הארץ באופן מרוכז עבור כל שבט. שבט לוי הופקד על התפקיד הגדול ביותר בחלק הכהונה שלו, ועל כן גרו הכוהנים יחד בערי הלוויים, וכן הלווים כולם שלא הייתה להם נחלה מרוכזת – משום תפקידם להיות "מחולקים ביעקב" על מנת להורות את התורה בעם.

אך כל שבט קיבל משימה שונה בעם "איש אשר כברכתו בירך אותם", שבט יהודה פקד על המלוכה, שבט יששכר שקד על הבנת התורה, ושבט זבולון שקד על פרנסת שבט יששכר.

כך שלמעשה גם קהילות אלו נסבו סביב רעיון, אלא שלא האדם הקטן בחר לו את המוצא חן בעיניו כי אם כל אחד תרם את חלקו בתפקיד שניתן לו בעם.

קהילה גאוגרפית-טכנית

אך לאחר פיזור העם בגולה, קיבלה הקהילה משמעות שונה לגמרי, כמעט שאין היחיד מסוגל לשמר את תורת ישראל כפי שהיא לבדו, הוא זקוק לרב, שוחט, מוהל, ועוד. ובכלל הוא זקוק ללפחות "מנין" על מנת להתפלל תפילה ראויה. כמו כן הגלויות הצריכו קירבה ואחווה בין היהודים על מנת להתמודד יחד מול העוינים מבחוץ.

קהילה רעיונית

אך באופן זה הלכה התורה ונשתכחה מן העם, לא הייתה חִיוּת ושמחה בתורה ובעבודת ה', ולפיכך בעת שהחלה יותר תנועה ממקום למקום, והחל עיסוק רחב יותר בעומק הרעיוני אזי היחידים קיבלו הזדמנות להיחשף לרעיונות חדשים ולעזוב את הקהילה הטבעית-גאוגרפית שלהם לטובת קהילה עמה הם מזדהים ברעיון והחשיבה.

ומתקופת הקבלה/חסידות אנו רואים בתנועה ממקום למקום וכוח בידי היחיד לעצב את חייו ולהצטרף באופן מודע לקהילה מסוג מסוים.

עתה עם חזרתנו לארץ ולאחר השואה, המצב נהיה מורכב הרבה יותר.

 בהתייחס אל המרכזים הגדולים של החרדים – היחיד כבר אינו זקוק כל כך לקהילה מבחינה טכנית, כלומר רב, שוחט, מוהל, ומניין. הוא אינו זקוק להם כפי שאינו זקוק לקהילה בה יש אופה לחם, טכנאי מחשבים ויצרן משקפיים…השוק חופשי והוא פועל על פי יחסי כוחות של היצע וביקוש, אין צורך בקשר משפחתי/גאוגרפי/רעיוני בכדי לחיות כיהודי עם שירותי דת

מפעלי המזון פועלים מתוך מטרה רווחית אשר בין היתר שמירת כשרות היא צורך חיוני עבורם על מנת לפנות לקהל היעד שומר הכשרות, וכן כך בכל התחומים הטכניים. ואדרבה, מבלי להתייחס לחיוב או השלילה שבדבר, רוב האנשים מעדיפים להתפלל שחרית עם ב"שטיבלך" עם "אוסף של אנשים" ובלי להתחייב לתפילה במניין  היחיד שהתקיים בעבר (ואף בהווה) בקהילות ישראל המבודדות.

ובמובן זה פחת הצורך בדמות הקהילה כפי שהצטיירה עד היום לאורך ימי העם.

 הצרכים הדתיים בהווה

מאידך, מסתבר שעדיין רב הצורך ב"קהילה" מכיוונים אחרים לגמרי ועלינו לבחון צרכים והיבטים שונים:

מוסדות חינוך

המתירנות הערכית בעולם כולו אינה יכולה לתת מנוח לאוהב ה' שרוצה לחנך ולצוות את בניו וביתו אחריו לשמור את דרך ה'.  ולפיכך עליו לקיים מוסדות חינוך נפרדים מן המוסדות הממשלתיים, ועל פי רוב נדרשת גם בדלנות מבחינת מגורים בין שומרי תורה ומצוות. עם זאת, יש לתת את הדעת שפירוד ומובדלות מולידים פירוד לבבות ואנשים משני עברי המתרס צריכים לפנות מקום בליבם עבור השונה מהם.

 התמודדות עם הבורגנות

מלבד מוסדות החינוך, בחיי היום יום קל מאוד להנמיך ציפיות רוחניות מתוך בורגנות, העולם העשיר כיום עשיר בהנאות מרובות שאין בהם התנגשות עם סדר היום ההלכתי אך עדיין הם "הטפל" המסיר את הלב מן העיקר.

כדי להימנע מכך יש צורך בתמיכה חברתית-סביבתית לשם קיום הוויית חיים מהסוג שמזכיר דוד המלך: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש – שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".

ולפיכך נרצה לשרטט קווים לדמותה של קהילה שמהותה ותפקידה היא לדאוג למצע נוח ועשיר עבור המבקש לחיות בחממה מוגנת של דרך התורה והמצוות.

 הצרכים החברתיים

אף כי אין זה מעיקר ענייננו, הנושא החברתי משתלב עמוק באפיון דמותה של קהילה. המבנה ההיררכי מבוסס הרעיון מאפיין את רוב הקהילות כיום, ויש לשים לב לבעיות שהוא גורר עמו.

 לחץ חברתי

ניצול כוח וסמכות גורר לחץ חברתי, ולחץ חברתי מביא לכאב נפש המביא גם הוא לרצון להשתחרר מכבלי החברה, ובמקרים רבים גם לנטישת הערכים.

ולשם דוגמה, העדר שקיפות וקריטריונים ברורים לגבי תהליך קבלת נער/ה למוסד החינוך גורר ללחץ חברתי לעמוד בקריטריונים מחמירים של מוסדות חינוך הנחשבים לאיכותיים, כך שהציבור שלם מיישר קו עם גחמותיו הדתיות של מנהל סמינר יחיד, שאף לרבנים אין דריסת רגל ויכולת השפעה עליו.

ולפיכך צורך הוא שקהילה לא תשאב את סמכותה מכוח שליטה וכפייה על היחיד, אלא עליה להוות תשתית עבור היחיד המעוניין בכך. מאידך יש לדאוג שהיחיד לא יוכל לנצל את הקהילה על מנת להיפתר מלעסוק בעצמו בקיום וחווית חייו היהודיים

ולפיכך יחסי הכוחות בין היחיד ובעלי התפקידים בקהילה יתמזגו יחד בהרמוניה, הקהילה שואבת את כוחה מהיחידים שבחרו להתאסף כקהילה, והיחידים בתורם נותנים סמכות וכוח לבעלי התפקידים ליישם את הנצרך בקבוצת קהילה.

 אינדיבידואליות וליברליות

תלות היחיד בקהילתו מביאה בנוסף ללחץ החברתי גם צמצום אופקים ורצון ליישר קו בין כולם, דעותיהם השונות של בני האדם הופכים בתנאי לחץ חברתי משדה פרחים מגוון ופורח לאופק אפור בעל קו וצבע אחיד, היא מונעת התפתחות ומפתחת דחייה כלפי הזר והשונה.

 

*   *    *

הצעה
 
קהילה רעיונית-שכונתית

ולפיכך אנו מניחים את יסודות הקהילה על בסיס רעיוני- גאוגרפי.

על בסיס רעיוני, משום שזהו עמוד היסוד בצורך בקהילה, שימור הרעיונות התורניים והווית חיים תורנית. ועל בסיס גאוגרפי – בכדי להביא למכנה משותף רחב ככל הניתן, שהרי לרוב, בכל שכונה ועיר ישנו מגוון גדול של אנשים ודעות.

תפקידים בקהילה

משהנחנו את היסודות, של מחויבות היחיד לכלל והכלל ליחיד. עלינו לרקום על גבם עור וגידים, מבנה וצורה.

קהילה תורנית זקוקה למספר בעלי תפקיד המפעילים את רוחה ומיישמים את חזונה. וככל קבוצת אנשים המנהלים את חייהם במשותף, עליהם למנות אחראים כלליים, מנהל ואנשי ביצוע, בעיקר לשם השגת המטרות באופן יעיל וכן בכדי למנוע אי סדרים ומחלוקות

צרכי הקהילה הם:

• מוסדות חינוך, בנים בנות, תיכון, יסודי, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה.
• בית כנסת, כולל לצעירים, קביעת עיתים לתורה, כולל למבוגרים.
• סיוע וחסד, קופת צדקה.
• גיבוש קהילתי ופעילות חברתית, גברים, נשים ונוער.

מקורות

מן התלמוד ומפרשיו הראשונים אנו למדים שכך כבר היה מבנה הקהילה היהודית מאז ימי הנביאים והתנאים.

מוסדות חינוך:

אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל… עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. (בבא בתרא כא, א)

בית כנסת, קופה של צדקה:

"תניא, כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה: בית דין מכין ועונשין, וקופה של צדקה נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה, ובית כנסת ובית מרחץ ובית הכסא, רופא ואומן ולבלר ומלמד תינוקות. (סנהדרין יז, ב)

קביעת עיתים לתורה באופן ציבורי:

…דתניא: "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", דורשי רשומות אמרו: "אין מים אלא תורה, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" – כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו". עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת – כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה. (בבא קמא פב, א)

הווי חיים תורני:

אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר: רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני. אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו, בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד… (אבות ו, ט).

* * * 

מבנה מוצע

איננו מתיימרים לקבוע במסמרות את הנדרש מבחינת הידע, הכישורים, ותחומי האחריות של כל בעל תפקיד, והדברים משתנים ממקום למקום ומקהילה לקהילה, אך הרי כאן הצעה למבנה מבוזר שאין בו שלטון יחיד ואופי פעילותו מחייב את החברים להשתתף באחריות על כלל היבטי הקהילה.

הדברים מוצעים תוך הנחת בסיס שכל בעל תפקיד אחראי על יישום תפקידו אם בעצמו אם על ידי אחרים, וכי ככל עיסוק בצרכי ציבור באמונה – הרי שבעלי התפקידים הם גם בעלים על יכולות של: מאור פנים, נאמנות ושמירת סוד, יכולת עבודה משותפת, האצלת סמכויות, וכן מיומנויות תקשורת בין אישית.

אנו רואים לנגד עינינו אחראים ראשיים לגוף ולנפש, רב לחיי הרוח ומנהל לניהול הגוף, ולשם ההרמוניה בין כלל חברי הקהילה, משתתפים עמם וועד ניהול, המייצג את כלל חברי הקהילה מול ראשי הקהילה.

למעשה, במרקם הקיים ניתן לפגוש את "מנהל הקהילה" כ"גבאי בית הכנסת" ואת "וועד הניהול" כ"עסקני השכונה", אך נראה בעינינו שיש לחדד את ההגדרות ולברר את התפקידים על מנת לחזק את ידי העוסקים בצרכי הציבור, על ידי הגדרות ברורות יותר של מרחב הסמכות ותחום האחריות.

א. רב קהילה

מהות התפקיד:קידום הקהילה מן ההיבט התורני וחיי הרוח.

ידע: סמיכה לרבנות בדגש על נושאי יום יום, שבת ומועד. ידע כללי בתחומים הנושקים לחיי יום-יום תורניים: רפואה, בנקאות, חינוך ועוד. היכרות עם עולם התמיכה/גישור/ייעוץ.

כישורים ומיומנויות: כתיבה, נאום, חזון, יוזמה, תקשורת בין אישית, הבנה רחבה, גישה לנוער, נטילת אחריות, יכולת האצלת סמכויות.

תחומי אחריות: זהות וחזון, רמה תורנית/רוחנית של בני הקהילה, שיעורי תורה לגברים ונשים, מענה לשאלות, ייעוץ והכוונה תורניים, סידור כל ילד/ה במוסד חינוך מתאים, התייחסות לחגי ומועדי השנה ואירועים תורניים, הקמת והכוונת קופת צדקה קהילתית.

ואם נפרט מעט יותר:

• זהות וחזון: אנו מצפים מהרב להכין יעד היכן תהיה הקהילה בעוד 5 שנים, השגרה היא מתכון לבינוניות, ואם החיים מתנהלים יפה, אפשר תמיד לעלות דרגה.
• צביון הקהילה: כל סוגיה שיש בה כדי להשפיע על צביון הקהילה אשר מצאנו כבר בתורה התייחסות אליה, כגון יחסי עניים/עשירים, גברים/נשים, סייג לתורה, צרכי ציבור.
• כשרות: מזון, עירוב, מקווה.
• מענה לשאלות בתחומי: אורח חיים, מנהגים, דיני ממון ובוררות, כל שאלה תורנית הנוגעת לחיי היום יום.
• חינוך: הציפיה היא שהרב יפקח עיניים בחכמה לזהות תהליכים בקרב הנוער, למניעה מראש של נשירה ממסגרות החינוך, וכן אחריות על הטיפול בזקוקים לתמיכה ועידוד.
• ניהול הציבור בחגים ואירועים תורניים: שיעורי הכנה והנעת הציבור להיכנס לאווירת החג, ניהול אירועים כגון בריתות, בר מצוות, חתונות וכדומה.
• הקמת והכוונת קופת צדקה: קופת צדקה היא מעבר למרכיב חברתי של ערבות ואחווה – עבור קהילה תורנית זוהי הבנה שחלק מתפקידנו בעולם הוא לסייע לחלשים – גם בהיבט הכספי.

סמכויות: אין כוחו של הרב אלא כוח הקהילה שקיבלה אותו עליה לנהל עבורה את חיי הרוח, ולפיכך כל סמכויותיו של הרב הן סמכויות שהיו בידי הציבור ונמסרו לידיו. וכל מה שנמסר לידיו הוא מתוך הבנה כי יפעל בהם על פי התורה. לפיכך בכל נושא החורג מרצון הציבור עליו להתייעץ עם המנהל והוועד, לשם תיאום ציפיות עם הציבור.

גבולות האחריות: כיון שהרב משמש כמצפן לקהילה הרי מוטלת עליו אחריות כבדה, ולמעשה כמעט אי אפשר לפטרו משום סוגיה ונידון רוחני בציבור. ועליו לעסוק ולטפל בכל נושא המשחר לפתחו אם בכוחות עצמו ואם על ידי מינוי אחרים כשליחים שלו.

במידה ואין ידו של הרב מגעת ויכולה לטפל בנושא כלשהו מחובתו להודיע לוועד הניהול על הסוגיה עמה אינו יכול להתמודד, אחרת, האחריות מוטלת עליו.

מדדי הצלחה: שביעות רצון מצד חברי הקהילה, מינימום נשירה בקרב הנוער, אוירה תורנית עם שמחת חיים.

כיצד נבחר: בהסכמת רוב של 70% מבני הקהילה.

 

ב. מנהל קהילה

מהות התפקיד: ניהול הקהילה ומוסדותיה.

ידע: ידע כללי בניהול, חינוך, פסיכולוגיה.

כישורים ומיומנויות: יוזמה, תקשורת בין אישית, הבנה רחבה, גישה לנוער, נטילת אחריות, יכולת האצלת סמכויות, תפיסה כלכלית.

תחומי אחריות: ניהול מוסדות חינוך אם ישנם, בית הכנסת, ארגון פעילויות ביום יום וסביב לוח השנה, ניהול קופת צדקה, שמירת קשר מול קהילות נוספות.

סמכויות: בנושאי היום יום, מנהל הקהילה יכול להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי שהרי לשם כך קיבל את המשרה, אך עבור היבטים ציבוריים רחבים יותר, עליו לקבל החלטות יחד עם וועד הקהילה: קבלת חברים, הוצאת חברים, שינויים בסדר היום הקהילתי, הוצאות כספיות גדולות, בחירת רב חדש, ניהול קונפליקטים.

גבולות האחריות: ממנהל הקהילה איננו מצפים לעשות את מלאכתו בלא כלים, ולפיכך במידה וילד/ה אינם מתאימים למוסדות החינוך של הקהילה, או שאין בכוחו לגייס כספים עבור משפחה נזקקת, הרי הוא רשאי להשיב את עול האחריות אל חברי הקהילה/המשפחה.

יחסי כוחות: אף כי נמסרים בידיו מפתחות הניהול הקהילתיים, הריהו כפוף לדברי הרב ככל שמדובר בנושא תורני מובהק. וכן לרצון וועד הניהול אם יש רוב נגדו.

מדדי הצלחה: שביעות רצון מצד חברי הקהילה, ניהול תקין של כלל מוסדות וארגוני הקהילה.

כיצד נבחר: קיום בחירות על ידי בני הקהילה.

 

ג. וועד חברים

מהות התפקיד: ייצוג הציבור וצרכיו מול הרב והמנהל.

כישורים ומיומנויות: יוזמה, תקשורת בין אישית, ייצוג צרכי ציבור באופן סובייקטיבי.

תחומי אחריות: אחריות לתפקוד תקין של הקהילה, עזרה וסיוע לבני הקהילה, עזרה וסיוע לרב ומנהל הקהילה. האחריות המוטלת היא לקיים לפחות פגישה חודשית לשם סיכום, סינכרון ובקרה על הנעשה והנדרש בקהילה. על הוועד לחלק תפקידים מוגדרים לחברים כגון: תורה, כלכלה, רווחה, חברה, וכדומה, כך שקדירת השותפים תהא חמה ולא קרירה.

סמכויות: בשיתוף עם הרב ומנהל הקהילה הרי שבסמכותם לקבוע על קבלת משפחה לקהילה וכן לדחות ולהרחיק בעת הצורך, הוצאות גדולות וניתוב כספי הציבור.

גבולות האחריות: במידה וחבר אינו יכול להקדיש את עצמו לציבור או לתפקיד שקיבל על עצמו – עליו להציע את התפקיד לאחרים ולאחר פרק זמן סביר – אם לא באו אחרים תחתיו הריהו פטור מאחריות.

מדדי הצלחה: שביעות רצון מצד חברי הקהילה, שמירה על אחדות ואחווה בקהילה.

כיצד נבחר: התנדבות מתוך הקהילה.

 

ד. חברי הקהילה

חברי הקהילה הם העיקר ולא באו אחרונים ברשימה אלא מפני חביבותם כאדם הראשון שמשמשיו נבראו לפניו. שהם עיקר הקהילה ויסודה, ואילו הרב והמנהלים "עבדות ניתנת להם" לפרנס את הציבור באמונה.

אך בוודאי גם לחברי הקהילה מחויבות כלפי הפרנסים, ולאחר שבחרו והזמינו "איש אשר רוח בו" להיות לרב עליהם הרי מן ההסכם הבסיסי המובן מאליו הוא כי בני הקהילה יכבדו אותו ואת הוראותיו.

יתרה מזו, במשך הדורות מצאנו אופנים שונים בהם פרנסו בני הקהילה את הרב – על מנת שיהא פנוי לעסוק בצרכי הקהילה, אך נידון זה מורכב מידי מכדי להציע בו הצעה בקובץ זה ועל זה אמרו חז"ל "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות", משמע אין ראוי שפרנסת הרב תהא מרבנותו.

ובעוד שפרנסת הרב כרוכה בשאלות של שימוש בתורה כקרדום לחפור בה, וכן יצירת תלות עד שוחד בדיני תורה, הרי שמבחינת מנהל הקהילה – ראוי שתהא פרנסתו מן הקופה הציבורית כך שיוכל להתמסר כראוי לתפקידו.

וועד הניהול מן הסתם יעשה את מלאכתו בהתנדבות, אך מן הראוי לכבדם בכיבודי קהילה שונים כתמורה לתרומתם.

 

ולסיכום

אין בדברים עד כאן כי אם פתח וכיון להגדרות מבניות של תפקידים, סמכויות ואחריות.

הן לפתחו של היחיד בקהילה והן לפתחם של בעלי התפקיד – משחרות סוגיות מורכבות בהן העמימות בדבר הסמכות (מי מוסמך להחליט?), ובדבר המחויבות (מי מחייב לקיים את ההחלטות?) –  גוררות בעיות ומריבות פנים קהילתיות.

המבנה המוצע כאן מעניק משקל רב לחבר הקהילה ומבקש ממנו להיות מעורב בבירור הצרכים ובמענה אותה נותנת הקהילה, אך לצד זאת עליו לקבל החלטות שהושגו ברוב ולכבד אותן.

ובעת שעולות סוגיות על סדר יומה של הקהילה – מן הראוי להסכים קודם – מי מוסמך להחליט החלטה שתחייב את כולם, שזהו המפתח להצלחת הקהילה ובעלי תפקידיה.

 

[המסמך נכתב במסגרת תוכנית "שלוחי ציבור"]