בפרשתינו אנו מתוודעים לסיפור המרגלים, שלוחי הציבור הראשונים שנשלחו למשימתם לתור את הארץ ולהורות לעם את הדרך בה ילכו. למרבה הפלא, הם כשלו במשימה זו. הוטל עליהם לבדוק אם טובה הארץ אם רעה, האם ניתן לכבוש אותה בקלות או במאמץ, ומהם הדרכים הנכונות והבטוחות להכנס אליה. ואילו הם הם שבים המדברה ומספרים כי "הארץ אשר עברנו לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא' (במדבר יג' לב'), ובזאת שינו את פני ההסטוריה.
תאור זה נבע לדברי רש"י מכך ש"בכל מקום שעברנו, מצאנום קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם, ולא יתנו לב לאלו (רש"י שם)". מדוע לא השכילו המרגלים להבין נכונה את תמונת המציאות אשר נגלתה לעיניהם? מדוע 'פרשו' את עיסוקם האינטנסיבי של יושבי הארץ בקבורת מתים, כעדות לעובדה שמדובר בארץ האוכלת יושביה, ולא חקרו, כמצופה ממי שתפקידו לרגל את הארץ, האם מדובר בצילום מצב בנקודת זמן מסויימת, או שזו מגמה הנמשכת לאורך זמן?
הרי לו רק היו בודקים מה גילם של המתים, האם מתו מוות טבעי בשיבה טובה או בקיצור ימים ושנים, האם גם אתמול, שלשום, שבוע שעבר או שנה שעברה הייתה תמותה כה תדירה, מיד היו מגלים כי מדובר בתמונה בודדת מתוך סרטון שלם. די היה בהתבוננות ביקורתית מינימלית כדי לגרום להם לשאול את ה'שאלות הקשות' כמצופה ממי שמשימה כה כבידה ואחראית מוטלת על כתפיו, היו חושפים מיידית את העובדה שמדובר בתופעה שאינה משקפת את שגרת החיים בארץ, אינה מבעיתה, אלא מסייעת בידם להסתתר מעיניהם הבוחנות של יושבי הארץ, ועל כן יש לברך עליה.
המפרשים, בנסותם לתת מענה לתהייה היכן נמצא הפגם המוסרי בהתנהלותם שהצדיק עונש כה חמור, מספרים לנו כי הם בגדו בערכיה המכוננים של הקהילה מתוכה נשלחו, וכבר לא היו לויאלים לעולמה הערכי של קהילתם. הרמב"ן (ד"ה ואל תחשוב כי היה פשעם) חושף את נקודת המוצא הערכית אשר דברה מגרונם, המנוגדת לערכי העם. לשיטתו, המרגלים נשלחו לחפור את הארץ כדי לתכנן את צעדיהם, ולדעת כיצד להערך נכונה ובאופן מיטבי. אך הם ביכרו לאמר 'אפס, כי עז העם היושב בארץ' (במדבר יג' כח')' ובהמשך, 'לא נוכל לעלות אל העם' (יג' לא'), ובכך גילו דעתם כי הם סבורים שהכיבוש הינו מן הנמנע, ובלתי אפשרי, שכן הם אינם מאמינים בשם ה' כי לו המלחמה, אינם בוטחים בידו הגדולה אשר הביאתם עד הנה, ואינם סומכים על הבטחתו להצלתם.
גם ה'כלי יקר' (ד"ה ומה שנאמר לשון מרגלים) לומד מאופן התבטאותם את הנחות היסוד עליהן הושתתו דבריהם המנוכרים לערכי העם ששלח אותם. הפסוק נוקט בלשון 'וירגלו אותה' המלמד כי הם הורידו את הארץ עצמה למדרגת 'רגל', וביטלו מחשיבותה וערכה בתהליך הגאולה אשר היו בעיצומו. גם בדבריהם 'לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו' יש לדבריו, כפירה בקב"ה. שכן הם ייחסו את חוזקם של יושבי הארץ לכוכבי השמים, וטענו כי חזקים הם אף מבעל הבית, מלך מלכי המלכים.
מהסבר זה ניתן ללמוד כי הם באו עם 'אג'נדה' אחרת מזו של העם אשר שלח אותם, והיא זו שהפריעה להם לראות את המציאות נכוחה.
אך אין בכך די כדי לתת מענה לשאלתינו. הרי אין אדם שאין לו 'אג'נדה', ואף אחד מאיתנו איננו 'שקוף' ונטול צבע אידיאולוגי שיהיה בו כדי להשפיע על הדרך שבה הוא בוחן את העולם. מה בכל זאת מונע מאיתנו לפרש נכונה את המציאות???
התורה מגלה לנו ואומרת 'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם (במדבר יג' לג')'. מנין להם מה חשבו אודותם יושבי הארץ??? העובדה שהם חשו בתוכם קטנים וחסרי אונים, גרמה להם להאמין ואף להציג כעובדה, שגם מי שפוגש בהם חושב עליהם דברים דומים. חוסר הרפלקטיביות, העדר היכולת להתבונן פנימה, ולעשות הפרדה בין תחושותיך ומחשבותיך לבין תמונת המציאות, מביאה לא אחת לפירוש מעוות של העובדות, תוך התעלמות, או מדוייק יותר לאמר, חוסר מודעות לעובדה שהמציאות עשויה היות שונה מהפרשנות האישית שאנו 'משליכים' עליה, ומהמשקפיים דרכם אנו מתבוננים על הנעשה.
אחר שלא השכילו לעשות 'הפרדה' זו, הרי שהבנתם את המציאות מוטה ומתפרשת בדרך שתעלה בקנה אחד עם עולמם הערכי, ולא עם המציאות האובייקטיבית כפי שהיא, וכפי שהכתובים מדווחים עליה. על כן, הם אכן ראו לוויות יוצאות בזו אחר זו בקצב מתמיה, ואנשים עסוקים מבוקר עד ערב בקבורת מתים, אך לא זאת הם אמרו לעם, כי אם את 'הפירוש' של מציאות זו, שלא במקרה, גם עלתה בקנה אחד עם 'האג'נדה' הערכית עימה באו מראש למשימתם.
הרב דסלר במאמרו המאלף "מבט האמת" (מכתב מאליהו עמ' כרך ראשון עמ' 52) מסביר בבהירות לשון איך כל התעניינות ראשונית הינה תולדת הרצון, אם רצון חיובי ואם רצון שלילי, אם מתוך שחפץ לקרב הדבר אליו, ואם משום שחפץ להרחיקו. זיקה ראשונית זו כבר עשויה להטות את הדעת מן האמת הצרופה ומהפרוש הנכון הניתן לארועים, ומשכך, גם עשויה להשפיע על 'התשובות' שאנו נותנים לעצמינו בגין השאלות והדילמות שהמציאות מציבה בפנינו.
אמנם דבריו מוסבים על דיינים אך הוא מוסיף (שם)- "כל אדם הוא דיין, כי תמיד מוטל עליו לשפוט על צדק הנהגתו ואמיתת השקפותיו".
המודעות לעובדה זו, המחייבת יכולת התבוננות פנימה, היא הצעד הראשון בדרך להבנת המציאות באופן נכון. לו היו המרגלים מודעים לעובדה שדעתם 'מוטה' ומושפעת מ'השקפת העולם' שאימצו, הרי שהיו מסוגלים להתגבר על המחסום שהא'ג'נדה' מציבה בפניהם להבנת המציאות באופן מדוייק. הערנות לאפשרות זו, די בה כדי לעורר ולהפעיל את שריר הביקורת, ולהתחיל לשאול את השאלות הנכונות.
בהעדר המודעות להטיה האפשרית של רצונותיך והשקפותיך, כאשר 'מבט האמת' לא נמצא ב'תרגול תמידי', לא יפלא איפא כי ניתן בקלות לתת למציאות 'הסברים' לא נכונים. העובדה שהמרגלים לא האמינו בכוחו של ה' להצילם, לא הכירו במרכזיותה של הארץ בתהליך הגאולה, וסברו שיושבי הארץ חזקים הם מיושב מרומים, הרי שכל מה שנתקלו בו, פורש על ידם כתומך באמונתם זו. כך איבדו את יכולתם למלא את שליחותם בנאמנות, ואת ריבוי המתים הזמני, שנעשה לטובתם, טעו לפרש כתמונת מצב קבועה המאפיינת את החיים בארץ.
הבה נתבונן פנימה ונבדוק מתי אנו רואים מה שאנו רוצים לראות, חושבים שאנו רואים את מה שאנו רואים, מתמקדים בתמונה הבודדת, ומחמיצים את האפשרות להבין את תמונת המציאות הרחבה והמדוייקת.
תגובות