דברים שהשתיקה לא יפה להם

כשהשתיקה שלנו היא הצרחה הכי גדולה שבנו – מי יעשה את ה"עבודה השחורה"?

המאמר הבא מתחיל מפעילי מקלדת ומופנה אל פעילים חברתיים בתנאי שאיננו מעוניינים לשקוע בקיפאון מחשבתי.

בימים האחרונים אנו עדים לגלי ופעולות מחאת האזרחים האתיופים על אוזלת היד של קברניטי המדינה בפיתוח תכניות לקידום השתלבותם בחברה הישראלית. הזעם שהיה אצור עד כה בקבוצה, התפרץ באופן שהיה קשה לווסת או להסות, וגרר בעקבותיו תגובות אלימות של הרשות המבצעת כלפי הזועמים. מחאת האתיופים מעלה שאלות רבות, אחת מהן מתייחסת לעובדה שאולי גם כאן מתאפיינת הבעיה ב"שחיתות שלטונית". וכיצד? הסבר אחד יכול להיות: המשילות, יצאה מנקודת הנחה שאוכלוסיית האתיופים אינה נבונה דיה להרגיש או לדרוש זכויות אזרחיות מגוונות, אי לכך ניצלה את המציאות, התרשלה ולא יצרה מספיק תכניות לקידום וטיפוח העדה. אם נתייחס לאירוע הזה באופן מקומי, אולי יהיה סיכוי לבניית תכניות לקידום האוכלוסייה האתיופית ברבדים אליהם היא שואפת. אולם ניתן להתבונן באירוע כדוגמא ומשל, להבין ולקחת אחריות על תופעות חברתיות, שהשתיקה אינה יפה להם.

יש אירועים שהם התחלה של בעיה, סימן להתהוות תופעה שלילית, ראשית של אוזלת יד, ביכורי אפליה או הזנחה. האירועים הנ"ל מקיפים אוכלוסייה מסוימת, שייכים לרובד מקומי בה, או נראים למתבונן בהם תופעות טבעיות- שיש הגיון להתהוותן, גם אם הן שליליות במהותן. כתוצאה ממאפיינים אלו ואחרים, נוצרת שתיקה סביב התפתחות התופעה, עד כדי כך שאפילו עם הזמן אנו מתרגלים לקיומה ואולי מצדיקים אותה. כך קורה, שגם כאשר אנשים טובים, בעלי הבנה ורצון להיטיב לחברה, לזולת, שמבינים במהות השוויון, שחותרים לחינוך ערכי או כל תחום אחר, שמגלים רגישות לפגיעה או הזנחה, לא מגיבים לאירועים שלילים, לא מגיבים לתופעות לא חיוביות כשהם מזהים את התהוותן. הסיכון הגדול הוא בכך שכאשר אנשים שיש להם כוח: לפעול, לשנות, לדבר, להוכיח, לעשות, שותקים, בו בזמן למנהלי ה"רוע" יש קרקע נוחה מאוד להנביט את זרעי הפורענות.

שלושת הקופים, לא ראינו, לא שמענו, לא נגיד מילה (צילום: פליקר)

מהו המצפן לאחוז בפלך הדיבור?

שלמה המלך (משלי כז',יא') מנחה אותנו: "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר". ועוד מצינו בספר משלי (פרק כו') "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו". הא למדנו שלמרות הרעיונות המוסריים הרבים הנקשרים בקשר השתיקה, יש מקרים בהם צריך לדבר. אם לא לעשות- לפחות לא לשתוק. שלמה המלך מרמז לשני מאפיינים הכרחיים של הדובר, האחד- חכמה, שזוהי תכונה מרובת משמעויות פרשנויות מיומנויות ומאפיינים. והשני- יכולת מענה לזולת שיבהיר לו את איוולתו. כלומר, זיהוי הכסיל, אבחנה שדבריו הם כסילות, ויכולת להוכיח זאת לו למרות כסילותו. אם מתרגמים את הרעיונות של שלמה המלך למציאות, אכן, לעיתים יש חשש מתגובה ורוב בני האדם בוחרים בשתיקה. המאמר הבא מפנה את הזרקור לעבר האנשים בתוכנו: החכמים, הנבונים, שיש להם דקויות באבחנה בין אירוע כסילי לאחר ויש בהם הכוח להעמיד כסיל על איוולתו – במובנים אנלוגיים רחבים.

על מה שקטה הארץ?

אם נתבונן מהסוף להתחלה ניווכח כי במס לשון ומשחקי מילים אנו מובלים לשתיקה. למשל מבצע "צוק איתן". ממתי אירוע רב נזקים, שכולל איבוד כשבעים נפש מישראל, שגורם לחתך גדול באוכלוסייה לחיות במצב חרום ואיום נחשב ל"מלחמה" ומתי "מבצע"? מתי התלהמות היא הפגנה, ומתי התפרעות? מתי אירוע נחשב אירוע טרור, ומתי הפרות סדר? מסתבר שמשחק המילים משפיע עלינו האזרחים. כדי להרגיל אותנו לשגרת חרום, משנים את המילים, ומילה כמו "מבצע" הופכת שם נרדף למלחמה. כלומר נוצרת מדיניות השתקה מראש. למילה "מבצע" יש קונוטציה חיובית בדרך כלל, "עשינו מבצע השגנו הישג" וממשיכים הלאה (אבל בדו קרב הזה אין מנצחים, יש דם והרג ונזקי רכוש לאומי ופרטי). המשילות יוצאת מנקודת הנחה כי האזרח הקטן לא אמור לחוות דעה בענייני ביטחון רק לשאת בתוצאות. האזרח הקטן לא אמור להתנגד למבצע, כי מבצע הוא לטובתו. והיה אחת לכמה זמן תתרחש הפגנה כגון: אימהות חיילים, או קבוצה אחרת נגד רעיונות מלחמתיים יטופל הנושא לקראת השתקה או לקראת פתרון- נקודתי בהקשר המצומצם ברמה האזרחית וברמה הלאומית.

נניח ודוגמת "המבצע- מלחמה" היא דוגמא קיצונית, המייצגת עובדות שאכן אנו חשים חסרי יכולת תגובה. אם כך, נתבונן בדוגמאות שכיחות יותר. לכמה תופעות חברתיות אנו ערים ולא מגיבים? כנראה שתופעות ואירועים רבים זוכים לשתיקה. לא לחינם פתחתי בדוגמת המלחמה. יתכן ומצב החרום המתמיד בו אנו חיים מפנה את האנרגיות שבנו להדוף אויב גדול ולשכוח או לא להתייחס "לאויבים הקטנים". אי לכך, אני קוראת לכולנו להתעשת ולערוך בדק בית חברתי לנושאים מושתקים.

לאחרונה סיפרה לי נערת סמינר, על זלזול אקדמאי מחפיר של רכז מסלול הלימוד. במה דברים אמורים? באותה מגמה אמורים ללמוד בשנתיים בערך 15 קורסים מגוונים, הן למדו שמונה, ואמורות לצאת לשוק העבודה. בשוק העבודה לא משנה רק התעודה, אלא גם מאוד משנה מה הן היכולות והמיומנויות שנרכשו. לשאלתי: האם זה מחדל חד פעמי? נעניתי שהבעיה קיימת כבר כמה שנים ובכל זאת אין תיקון. אותה נערה התייעצה האם כדאי לעורר לתיקון, או שעדיף שלא, שמא תינזק מהניסיון לתקן. בטוחני שאם הייתה מדברת, שיחתה הייתה נעשית באופן מקצועי ומכובד. האם אכן אנחנו אחראים מספיק לעצמנו ולזולתנו? האם שתיקה במקרה זה, אינה עוולה?

דוגמא נוספת היא עבירה על שמירת זכויות. שמעתי מסופרת עיתונאית ידועה כי ספריה מתורגמים לשפות שונות כולל כתב ברייל, ונמכרים בארצות הגולה תחת שמה, מבלי לבקש רשותה, או תשלום זכויות יוצרים או אחר. כששאלתי כיצד? ענתה: מה לעשות? להגיע לבית הדין, הרי הצד השני לא יגיע. הצד השני יחליף כתובת, יחליף שם, הוא בכלל פרסם את היצירות תחת שם של משרד פרסום לא קיים. אחרי מי ארוץ? את מי אתבע? האומנם נשתוק ונתרגל לרמיסת זכויות הסופרים, העיתונאים והצלמים שעושים עבודה מקצועית, ואוצרותיהם  נמצאים זמינים לכל פורע חוק?

מהבית של השכנים אתם שומעים לאורך שעות היום קולות שנשמעים כמו אלימות כלפי ילדים או מבוגרים. האם תמשיכו לגור כך יום אחר יום? או תפנו לגורמי תמיכה שיתערבו לצורך סיוע ושיקום. ואולי הבעיה בכלל נובעת ממצוקה כלכלית? לפני כשנתיים באחת השכונות החרדיות, שמה לב אישה בחופשת לידה כי ילדי משפחת השכנים לא הולכים לבית הספר, יום ועוד יום ועוד שבוע. אותה שכנה כאבה מאוד את שוטטות הנערים הצעירים ברחובות וביקשה ממשפחה בעלת חסד צנועה לבדוק את המציאות. בזכותה התברר כי האם נפלה למשכב ואינה עובדת, האב לא מצליח לתפקד, ואין מי שישלח את הילדים לבית הספר, אין גם כסף לתשלום לנסיעות לבית הספר, ועוד ועוד… הערנות הצילה את המשפחה. לו יצויר שאותה שכנה הייתה מתעלמת- שותקת, מה היה קורה אז?

מנהל בית ספר גדול החליט לחוקק חוקי עבודה לעצמו. רעיונותיו יכלו להיות חיוביים, לו הוא היה חי באי בודד ללא מחויבות לחוקי המדינה, אך מה לעשות שהמצב בארץ אחר. כך שנה אחר שנה הוא גובה סכומי כסף, שלא על פי חוזר מנכ"ל שמפורסם על ידי משרד החינוך, משעה תלמידות לפי הבנתו ללא אישור פיקוח, מפטר אנשי צוות לפי כלליו,  מחייב תלמידות לרכוש ספרי לימוד חדשים לבקרים במהלך שנת הלימודים ועוד ועוד. התלמידות וההורים לא מגיבים, כי קיים חשש שמי שיגיב יפגע באמצעות אי קבלת בנות משפחה אחרות למוסד או בדרכים יצירתיות אחרות. הזמן חולף המירמור גובר. אחת התוצאות הישירות של המירמור מתבטאת בדיבור סרה של ההורים בבית הספר, כמובן שזהו מעשה לא חינוכי שמשדר לבנות רמיסת כללי דרך ארץ או משמעת בסיסית. אולי כדאי היה שיקומו כמה הורים שקולים, נבונים יערכו את משנתם באופן סדור, יקבעו פגישת עבודה ויעצרו את ההתדרדרות? הרי הסבל מחינוך עקיף שלילי גדול יותר משכר הלימוד הגבוה אותו הם משלמים.

מורה בעל ותק של 35 שנים במערכת החינוך יצא לפנסיה. חלק מצבירת הפנסיה שלו כללה סכום הוני. הוא החליט להשקיע את הסכום ברכישת נכס קטן לצורך הגדלת ההכנסה החודשית, שקטנה מאוד עקב פרישתו. חוק המיסוי החדש על הרכוש עצר אותו מתוכניתו והוא נאלץ להפקיד את הכסף בבנק, בריבית של פחות מאחוז לשנה. היכן הכלכלן שינסח את חוקי המיסוי כך שמחד הם יגרמו לאלי ההון לחשוב פעמים לפני שהם מנכסים לעצמם את הדירות האחרונות שעוד נותרו למכירה בארץ, ומאידך יבחן את יכולתו הכלכלית של האזרח הקטן שקנה נכס נוסף כדי להגדיל הכנסה למשפחה ברוכה? אולי בכל זאת יקום המומחה, שלא ישתוק, ויציע את שרותיו לניסוח החוק כך שייצג באופן הולם את כל שכבות האוכלוסייה הישראלית?

מדוע חשוב לחברה להנהיג נורמות שמוקיעות קשר של שתיקה?

ההסכמים הקואליציוניים מתפרסמים אט אט בכלי התקשורת השונים. כל יום חושף עוד הישג הסכמי של מפלגה אחת מחד ולעומת זאת גל עצום של משטמה מצד מפלגות אופוזיציוניות או עיתונאים ומושכי קסת אחרים. למשל: מפלגת יהדות התורה תקבל  במסגרת ההסכם את ראשות המדע והטכנולוגיה. כמעט לא מצאתי כלי תקשורת שאינו נמנה על אוהדי המפלגה שלא הפליג בגנות הרעיון, שלא תיאר את גודל האבסורד של חרדים בתחום המדע והטכנולוגיה. אם הטיעונים צודקים, עלינו למשוך את ידינו מהתפקיד, אם הטיעונים אינם צודקים לא די שרק נקבל מה שהשגנו בכוח הדמוקרטיה ונחריש,  אלא מחובתנו לצאת להסברה!!

כאשר נציגי גופים פוליטיים ואחרים יוצאים בקולות התנגדות למציאות או רעיונות שכוללים התייחסות לקבוצה בתוך הציבור הישראלי, או תופעה בהתהוות, אסור לשתוק! שתיקה כזו, מובילה לצד אחד מתלהם, משסה, מתנגד, מלבה. הצד המתלהם גורר קבוצות גדולות בתוך העם להבנת רעיונותיו. היכן הצד המותקף? מדוע שלא יצא בהסברה מקיפה בכל כלי התקשורת? כולל כלי תקשורת שאינו נוהג להתבטאות באמצעותם. האם מותר לנו לאפשר למציאות של קוטביות, של בידול, של שנאת אחים? של אי הבנה? של חוסר ידע? וזו רק דוגמא אחת לשתיקה שמובילה למלחמת אחים.

חברה שמרגילה את אנשיה לספוג תופעות של חופש השיסוי בשתיקה, מגבירה את פוטנציאל ההסתה, ומשתיתה סטנדרטים חברתיים  התומכים בפעולות שליליות במרחב הציבורי.