
הטקס התקווה והזיכרון
שאלתם את עצמכם פעם ברצינות, כיצד בכל שנה מחדש מתפרצת הטינה כלפי החרדים "שאינם עומדים בצפירה"?! מהיכן מגיע הניסיון הזה להחיל על כולם חובה אזרחית לזכור בדרך מסויימת שכזו?
שאלתם את עצמכם פעם ברצינות, כיצד בכל שנה מחדש מתפרצת הטינה כלפי החרדים "שאינם עומדים בצפירה"?! מהיכן מגיע הניסיון הזה להחיל על כולם חובה אזרחית לזכור בדרך מסויימת שכזו?
אנו עומדים בצומת דרכים, עלינו לבחור לאן אנו פונים. אין בחירה שהיא ברירת מחדל מכח האינרציה. לכל בחירה יש משמעות
הישיבות הוגדרו קולקטיבית כ'תיבת נח' מוגנת מפני המבול שבחוץ. ואם נאלץ אדם לצאת אל המבול, מה עליו לעשות?! האם הגדרת המבול כחוויית אקסטרים מבחירה, תועיל להתמודדות היומיומית? אולי הקפדת יתר על ההלכה, כדי להמשיך, תרתי משמע, את חווית הישיבה אל חיי היומיום?! אלי ליפשיץ מנסה בעיון פילוסופי זהיר, להתוות תחילתה של דרך.
האם ההבדל בין אדם המתענג על ה' לבין זה העובד אותו באימה וביראה, הוא הבדל תרבותי?!
על מנת ליצור דיון מקיף ונרחב בנושא האם אנו זקוקים למוסריות שאיננה תורנית? – הזמנו לדיון מספר רבנים על מנת שיחוו את דעתם בנושא. להלן עיונו של הרב דוד לוי, בשאלת דרך ארץ
מיכאל נכטילר מציע לקלף את השכבות משאלת המוסר החוץ תורני, ולהעמיק עיון מהו כלל "המחייב שלנו לקיים את רצון ה'."