צפירת אזעקה נשמעה. קבוצת יהודים – שלימים תכונה יהדות חרדית – החלה להתכנס אל תוך מרחב מוגן, ל"תיבת נח". בחוץ התחולל והתהולל הסער, ובתוך המרחב החמים הסתתרה הקבוצה. במרחב בטוח
דניאל סגרון, חובש כיפה סרוגה – מצביע על השלב הבא של הציונות הדתית – שילוב ידיים עם המגזר שלנו. האם גם אצלנו אפשר לקבל רעיון כזה?
מידי פעם צפה ועולה סוגיית הפמיניזם בהקשר החרדי. הרב יהושע פפר שופך אור על הנושא מן ההיבט התורני.
בשבוע האחרון הציג אבישי בן חיים, כתב החרדים של ערוץ 10, סדרת כתבות מגזין על התפרקות החברה החרדית. בן חיים, עיתונאי שאני מאד מעריך, מציג את הדברים בדרמטיות – התפרקות,
הניה שוורץ, מנחת הורים יועצת זוגית ועורכת המגזין 'בתוך המשפחה', מנסה להחזיר את המודל של עם אחד, משפחה אחת, מנהגים שונים.
אחת למספר שבועות מפציעה בשמינו פרשייה החושפת אפליית מזרחיים. הסיסמא 'דתי ולא עדתי' מפרשת עמנואל, מלווה כהד גם את האירוע הנוכחי בזכרון-יעקב, ומחייבת אותנו לבחון בכנות טענה זו, שכן, לא
ישנה שאיפה כמוסה בליבם של רבים לעולם של -"כאיש אחד בלב אחד". לב אחד ודעה אחת. אך סיפור 'מגדל בבל' מוכיח לנו את ההיפך. במגדל בבל שהיו עם אחד ושפה
בהמשך למסע נגד הגזענות כלפי הציבור הספרדי, הרב ברוך גליס כותב מנקודת מבטו.
אפליית הספרדים נחשבת לנושא לעוס, מה שאנחנו לא מבינים שהבעיה היא לא האפליה אלא העיקרון. המבט המתנשא הוא טיפשי כמו מבטו של ההונגרי על היקה ולהיפך. אנו כאן נפתח במסע לשינוי העיוות המחשבתי בסדרת מאמרים תחקירים וראיונות. זו הראשונה.
נתנאל אדיר תוהה במאמרו על עוצמת הקיטוב בין חרדים לדתיים לאומיים, ומציע לחשוב על יותר שיתוף פעולה(לפחות עם החלק החרדל"י)