בכל ענייני העולם חשיבותו של דבר נמדדת לפי שכיחותו, הזהב והכסף היהלומים ואבני החן, מוערכים בזכות נדירותם והקושי להשיגם. כלל זה תקף גם ביחס הניתן לאנשים בחברה בה הם חיים,
דורות רבים חי עם ישראל בקהילות. הקהילות התקיימו על בסיס גיאוגרפי, בכל עיר וכפר היתה קהילה שאיחדה את יהודי העיר או הכפר. ברור ומובן מאיליו שחברי הקהילה אינם אמורים להיות
בעלון זה אנו קוראים על בעיות שונות בחברה החרדית. ניתן לכתוב מאמרים שונים על כל בעיה בנפרד, ובהם להציע הצעות לפתרונות וייעול המצב הנתון. אבל ברצוני להציע כאן הסתכלות אחרת
א. בן דוד תוהה מדוע ברור בחברה שלנו כי "המטרה מקדשת את האמצעים".
אנסה בשורות אלו לנתח את הסיבות והתהליכים המביאים ומקבעים מצב נלוז זה, ואולי נוכל למצוא פתח תקווה אשר אם איש את רעהו יעזורו, נוכל לקוות לזמן אשר נביט לאחור ונתמה,
בדברים אלו אין אנו מוצאים תשובה לבעיה, כאשר מחד טוען הכותב שבין אדם לחברו ובין אדם למקום היו תלויים זב"ז, ומאידך טוען שהיום אינם קשורים, מה נשתנה? והאם באמת קשורים
בתקופה האחרונה קיימת התעוררות רבתי לחיזוק בנושאים שונים, בין ההצעות שהועלו, קָבלו הורים רבים על ההוצאות המיותרות הנלוות לכל אירוע או שמחה, הנורמה החברתית המקובלת חורגת בהרבה בהשוואה לכיסו של
בשער הגיליון החמישי אנו עומדים, ברצוני לחלוק עמכם מהרהורי לבי.כפי שכבר נכתב בעבר, אין לעלון זה מטרה מעשית לחתור אליה מעבר לעצם החתירה. כלומר, איננו פועלים במסגרת העלון להקים בית
היעד העיקרי העומד לנגד עיניהם של כל אב ואם, הינו להשריש אצל בניהם ובנותיהם את האמונות העקרונות והערכים אשר לאורם הם חיים. הנחלת דרך התורה והמצוות לדורות הבאים, היא העומדת
אני מבקש להתחיל לנתח בשורות הבאות את תופעת הנשירה של בני ובנות נוער חרדים ממוסדות הלימוד המקובלים ומהמסגרות הקהילתיות השונות, תופעה שאין חולק על כך שהיקפה כיום רחב הרבה יותר