תענית כט א 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה', מדוע אם כן לא נאמרה הלכה זו במשנה כשם שנאמרה הלכה למעט בשמחה בחודש אב?
משום שמיעוט שמחה הוא מוגדר למעשים והנהגות, אין לישא נשים, אין לנטוע נטיעה של שמחה וכו' יש כאן הלכה מחייבת, יש איסור לנהוג שמחה. ריבוי שמחה לעומת זאת אינו ניתן למדידה, לא ציוו חז"ל על כל אדם לישא אשה בחודש אדר, לנטוע נטיעה או לדון עם הנכרי, שמח בחור במה שתשמח ודע כי זמן ניסים הוא לישראל. זוהי יותר עצה והנהגה נכונה ולא הלכה קצובה ומחייבת.
מאידך, דווקא משום כך כל הנהגה של שמחה מצטרפת לענין זה, כל רוממות בעבודת הקל שישמח בה האדם, טובה היא תמיד ויפה שבעתיים בימי ניסים אלו, פורים ופסח כפי שכתב שם רש"י.תלמוד תורה דרבים זה שלפנינו שמחה של מצוה יש בו, שמחה של ליבון סוגיה, לעיתים שמחה של התרת הספקות, זה שואל וזה משיב זה מקשה וזה מפרק, שמחת התורה בבית המדרש.
בגליון זה ניתן לציין בסיפוק מה כי אכן מתפתח דיון, תגובה שקבלנו מתפרסמת בזה בסוגיה ראשונית וחשובה של גדרי תלמוד תורה, נשמח להמשך דעותיכם ותגובותיכם בסוגיה זו ובאחרות הנידונות כאן.דומה כי דבר ה"אגודה" אכן הולך ומתרחב, שיתוף פעולה מצד הקוראים במאמרים ותגובות כמו בהפצת העלון ודברו חשובים מאוד, אנו פונים לכל קורא ובעל ענין 'לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה'
והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו.
תפריט
תגובות