בהמשך להזמנה למפגש מפת פעילות חברתית בפורום אגודה אחת, נפגשנו, היכרנו, קשרנו קשרים, והנה מעט מן הרשמים.
למעשה ניתן לסכם את המפגש כ"הצלחה". ובשני מילים "מוצלח מאוד".
וכל כך למה? משום שלא הגענו עם ציפיות, ושמחנו לראות כי התבגרנו. עלינו שלב.
אם במפגשים הקודמים היה מקום לקיטוּר ומרמור, הרי שכעת האוירה היתה עם הפנים קדימה, ומתוך הבנה כי אנו עומדים בעיצומו של שינוי, הבנו את האחריות המוטלת על כתפינו לסייע בהכוונת השינוי – על ידי יוזמות ופעילוּת למען הציבור.
מעט אחרי השעה המתוכננת, התכנסנו ציבור גדול של משתתפים כ25 במספר. וכשאין מדובר באנשים שזמנם פנוי, הערכנו עוד יותר את אלה שמלבד עצם ההגעה טרחו לבוא, האחד מחיפה, והאחד מחתונה של קרוב מדרגה ראשונה, וכל מי שהגיע מרחוק מתוך רצון להיות שותף לקידום תהליכים.
אחרי תפילת ערבית התיישבנו לסבב היכרות. היכרות מרתקת בפני עצמה. משום שרבים מהמשתתפים שקדו במשך הזמן על קידום מטרה זו ואחרת, ואילו לא באנו אלא לשם כך דיינו. דיינו לגלות שלא אלמן ישראל, וכי אנשים נושאים בנטל ובאחריות ציבורית.
ראשון הדוברים ואולי גם זקן המשתתפים, יהודי יקר מאלעד, שחתום על המכתב לחרדי העובד, על שני חלקיו – מסכם את שתי היזמות שלו, האחת זו שעוסקת בכוללים משותפים לאברכים ואנשים עובדים. הוא טורח להדגיש שאין כל זילות במעמד האדם העובד בכך שאדם שעמל בסוגיא במשך היום יקצר לו תהליכים ויכניס אותו לנבכיה בזמן קצר. ומאידך הדבר יביא לניפוץ סטיגמות וקירוב לבבות מהצד הלומד, והחשוב יותר – ישיב את הצד העובד – להשתלב בבית המדרש.
יוזמתו השניה עוסקת בוועדות במוסדות החינוך, עם שקיפות ואפשרות לוועדת ערר. עם פיקוח על התכנים, לא "מטעם" אלא מלמטה, מציבור ההורים שרוצה את האפשרות לומר את דעתו על ידי רבנים שהוא סומך עליהם, ושהמנהלים בתורם מחוייבים לשמוע להם, מעוגן גם בחתימתם (פירוט נוסף יש במכתב השני).
(ניתן להוסיף שכיום ממש התבשרנו שהיוזמה הראשונה לכוללים לאנשים עובדים קיבלה את ברכת הרב שטיינמן מה שאומר שהדברים מתקרבים לכדי מעשה.)
הדובר השני עסק בקירוב קרובים, נוער נושר וכדומה, ועוסק כיום בהיי טק בהר חוצבים. כהערת אגב הוא מוסיף שהם מגייסים עובדים ומי שמעוניין (תחום האלקטרוניקה והורפיקציה)… מוזמן לפנות אל מערכת אגודה אחת.
הוא לא כל כך מאמין בדיונים אינטרנטיים עקרים או ביוזמות יומרניות שונות, מה שאומר שאולי אין טעם לסכם דווקא כאן את דבריו, אבל בכל זאת. הוא הגיע מתוך הערכה עצומה לבצלאל כהן, וכדי להזדהות עם אלו שלא רק מקטרים אלא גם תומכים.
הדובר הבא הציג עצמו כבוגר כל הישיבות בארץ, וציין שבמקום מגוריו בנתניה ניכרת התועלת בקהילה הקטנה, אין חילוקי רזולוציה בין אשכנזים לספרדים בין בעלי תשובה לאלו ששולחים לחורב, כולם מתפללים יחדיו. מטרתו בהגעה למפגש היא לשמש כ"אידיוט שימושי" כדברי החבר לנין.
המארח סקר את תולדותיו, כשהדגש הוא שאנשים יוכלו להתפרנס ולשמור על זהותם החרדית. הזכיר את כתב העת שעדיין לא יצא, ואולי יום יבוא, או שנביא אותו. לטענתו נוצרו הרבה שיתופי פעולה של אחד על אחד, שהביאו תוצאות מדהימות. גם דוברים אחרים ציינו שלא צריך מטרות נשגבות, והרבה תוצאות מבורכות צמחו מיזמות פרטיות פה ושם.
היה גם נציג חסידי, שתיאר כיצד בנעוריו הכל היה שפוי יותר, וכיום נראה שהבחירה היא בין חכם לטיפש, ולא בין צדיק לרשע. אחר סיפר על חברותא שנקבעה בעקבות המפגש הקודם, ובמסגרת הדף היומי כבר הספיקו רבות. כמו כן נוסד כולל בתל ציון, ועוד יזמות מקומיות של לימוד תורה. אחר כך נסקרה גם היזמה של הרב לייבל, של כוללי חצי יום. יש כבר כמה כאלו ברחבי הארץ, ומקווים להמשיך ולגדול.
עם זאת חלק מן הדוברים היו מאוד סקפטיים באשר ליכולת לשנות משהו, באיזה נושא שלא יהיה. אבל דוקא בנקודות הללו התעורר ויכוח סוער, שכטענתם העיקרית של המצדדים בענין היא שיש קבלות על מטרות שהושגו, ושבעצם הפסימיות נובעת משאיפות גבוהות ולא מציאותיות, שסופן צפוי מראש לאכזבה.
נציג קרית ספר דיבר על שינויים בשיטת הלימוד, נושא שמעסיק בחורים ואברכים כבר שנים רבות. וגם על שילוב כלים מודרניים בלימוד עצמו. כמו כן העיר על הצורך להתמקד בדברים חיוביים, ובפרטים שאינם נגד מוסכמות. נראה היה שזכה להסכמה מרוב המשתתפים.
נציג בית שמש דיבר בקצרה על שיחות שהיו לו עם רבנים שונים במטרה להקים תנועה – גם אם לא פוליטית – שתאגד אנשים עובדים. אחריו דיבר עובד סוציאלי שסיפר על העמותה בה הוא מועסק, הפועלת למען משפחות במצוקה. הוא רואה באגודה אחת יותר מטרה של קבוצת תמיכה, משום שהשינויים אותם עבר באופן אישי מאז עזב את הכולל, הצריכו תמיכה כזו.
בין הנוכחים היה גם רב צבאי, שסיפר על הציבור איתו הוא עוסק, על כך שהשינוי כבר קיים ולא צריך ליצור אותו אלא לכוון אותו למקומות הטובים. וגם מי שיוצר דבר חיובי קטן ומהווה מודל לחיקוי, יוצר דברים טובים.
בהמשך טען שאפשר להקים אגף חינוך ממלכתי חרדי במשרד החינוך, ולהפסיק להתחנן לבקש טובות. כאן כמובן התעורר ויכוח סוער על החסרונות של ההצעה, על מחירו של הפיקוח, על האפשרות לחנך באופן אוטונומי בחסות המדינה, והאם זו לא תהיה שוב 'קומבינה' כמו במוסדות חינוך מסויימים, ואין הצר שווה בנזק.
הדיון התפתח לנבדלותו של הציבור החרדי ממדינת ישראל, על התועלת שיש מכך ועל חוסר היכולת שלנו לשנות זאת בהיעדר סמכות. כשבויכוח הזה נשמעות כמעט כל העמדות המוכרות הקיימות.
אחד מן הדוברים ניסה לסכם באמרו שחבל לנסות לפתוח מלחמות עולם בשינויים רדיקליים, יש להיות פרגמטי ולתקן פרטים "תוך כדי תנועה", בלי לשנות את כל העולם. התפתח שוב ויכוח על חוסר האחידות שיש בציבור הדתי, על התועלת שיש בגיוון הזה והאם זה אפשרי גם בציבור החרדי.
הדובר הבא טען שאי אפשר לעזור למי שאינו רוצה לעזור לעצמו, ומי שמרגיש שיש לו מה לתרום, אדרבה. אלא שהדרישות הסביבתיות שיש מכל אחד גבוהות מאוד, ולכן יש צורך בארגון שירכז את היזמות, את היכולות המשותפות ויתרום בכך לכולם.
הדובר הבא הוא מהגרעין הקשה של מתפקדי הליכוד, כחסיד חב"ד הוא לא מכיר את רוב הבעיות שהועלו, מה שמעורר את השאלה המעניינת איך בחב"ד הצליחו לעקוף את רוב הבעיות, ומה המחיר של זה. לדעתו תם עידן המפלגות החרדיות והגיע הזמן לשחק במגרש של הגדולים ולשנות שם. בהמשך היו לו סיפורים מעניינים על מטרות שהושגו דוקא בדרך הזו.
הדובר שאחריו סקר בקצרה את השיעור במקרא שנערך בירושלים פעם בשבוע, ואת השיעור של בוגרי מיר בו מרצה בכל פעם אורח אחר. אחר כך דיברו על המצוקה הקיימת במגזר והדרכים לפתרונה. כולל העובדה המצערת שאנשים רבים דוקא רוצים לעזור לעצמם, אבל מגלים את זה בשלב בו כבר אין להם יכולת להיחלץ.
אחר כך נטען שיש לציבור מנגנון שמזהה שינויים ופולט אותם החוצה. והדרך היחידה שלא להיפלט היא לוותר על השינוי, או להסתפק בשינוי קוסמטי. הדובר טען שבשלב זה מי שלא מעוניין להקים ציבור חדש, כמו שהציעו קודם לכן, צריך להסתפק בשינוי קל ופעוט, כמו יצירת שיח בו מדברים על הכל, על בעיות ועל דרכי שינוי.
שוב התעורר ויכוח אם יש טעם בדיבורים, אם זה בכלל עושה משהו. בפרט דיונים באינטרנט, שמוגדרים גם על ידי הקוראים עצמם כ"שיח חיצוני". גלשו שוב לנושא העלון שיצא בעבר ומתוכנן לשוב בעתיד הקרוב, הובאו ראיות לכאן ולכאן, עד שהדיון נקטע מחוסר זמן.
הדובר האחרון טען שהאינטרנט ניפץ את המונופול על המידע, כשהוא מתרכז במידע פוליטי בעיקר. שוב התעורר ויכוח אם יש לכך השפעה ומה היא ההשפעה.
לאחר סבב ההיכרות שארך הרבה יותר זמן מן המתוכנן (והיה שווה), הגענו סוף סוף אל התכנית המקורית לארבעת הדוברים הכתובים בה.
מוטי אדלר דיבר על תהליכים קבועים בכל ארגון והתארגנות, שאלות של סמכויות מתנגשות שגורמות ליזמות רבות להיקבר תחת כובד משקלן. הוא דיבר על שבעה טובי העיר שאנו מוצאים כבר בהלכה, ועל כך שהמציאות מוכיחה את המשפט המפורסם, כח בלי ביקורת – משחית.
לכן לדעתו צריך לדחוף לכך שתהא ביקורת ודמוקרטיה בכל ארגון וקהילה, כמה שיותר. (התעורר ויכוח פוליטי ארוך עם ראיות הוכחות וסתירות, אך לא היתה בו כל תועלת לעצם הענין. הפרט היחיד המעניין שהוזכר בו הוא שמפלגה שנוסדה לענין אחד בלבד, סיימה את דרכה מהר מאוד. ואם מפלגה חפצת חיים, עליה לייסד מצע העונה לכל הצרכים).
בצלאל כהן סקר את בית החינוך הישיבתי שהוא מקווה להקים. לפי נתונים שהוא אסף, בין כיתה ח' לשיעור ב' בישיבה גדולה, כלומר בגילאי 13-18 ישנה נשירה בסך של כ30%. כשהם לא נחלקים באופן שווה בין הציבורים השונים. השאלה הגדולה מבחינתו היא האם אפשר לצפות מראש מי ינשור בהמשך. לטענתו, כל אנשי החינוך איתם שוחח ענו על כך באופן חיובי, ניתן לדעת כבר בכיתה ח' למי אין סיכוי לשרוד את הישיבות כצורתן.
השיטה הקיימת היא לתת לנערים להתנסות, ורק אם הם לא מצליחים ונפלטים מוקמים בתי חולים תחת הגשר. זו שיטה שיש בה כמה חסרונות, הנפלט מרגיש דחוי וקשה לשקם אותו. גם המוסדות הקולטים מסתפקים במועט מהרבה בחינות למרות שלעתים הקושי של הנפלט ממוקד בנקודה אחת, קושי בלימודים עיוניים או קשיים אחרים.
לפיכך מציע בצלאל להקים בית חינוך ישיבתי שינוהל בצורה שונה, שלא יישא את שם ה"ישיבה" לשווא, ויהא מיועד לנערים הללו. הסקירה שלו עוררה גם היא ויכוח סוער, גם בשאלות יסודיות של "איך אפשר לוותר מתחילה על החלום", וגם בשאלות פרקטיות יותר.
הרב אליהו סולובייצ'יק סקר את התקדמות היוזמה לשילוב תכנים תורניים-מדעיים בתוכניות הלימוד, כאשר לקידום היוזמה הוא מתכנן מוזיאון להווי החיים הקדום בהקשר של נושאים הלכתיים, כגון סגנון החיים שמביא לסוכה כשרה בת י' טפחים, הוצאה מרשות לרשות ועוד. היוזמה קיבלה אור ירוק מגופים רשמיים ונמצאת כעת בשלבי תכנון.
יוזמה נוספת הינה טיולי-לימוד, תוכניות טיולים לתלמודי תורה שישלבו לימוד נושאים תורניים בטבע ובאזורים ארכאולוגיים, עבור יוזמה זו מתקיימים מגעים מול אגף של"ח (שדה, לאום, חברה) במשרד החינוך שיש לו תוכניות טיולים-ערכיים שרק זקוקות להתאמה לקהל היעד שלנו.
מתי הורוביץ נעל את המפגש בסקירה מהירה של מטרות האתר, ובבקשה מן המשתתפים כי לא ימנעו מלכתוב לאתר בשל קוצר זמן וטירחת הניסוח. אם יהא צורך בעריכה כלשהי, היא תיעשה על ידי צוות האתר, וחבל שאנשים יימנעו מלכתוב מתוך חשש מן המשימה.
המשתתפים התפזרו מתוך הרגשה של רוממות רוח…
תגובות