"אי אפשר לקבוע מי יצליח בלימוד תורה" האמנם?

1. גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר-נָעַר אִם-זַךְ וְאִם-יָשָׁר פָּעֳלוֹ. (משלי ל,יא)
    
2. אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל ולא היה ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל (פסחים ג,ב ובעוד מקומות)
    
3. אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע (ברכות מח,א)
    
4. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה (חולין כד,א)
    
5. אנו מכירים היטב את המציאות שבה התלמידים הטובים יותר הולכים ל"ישיבות גדולות" טובות יותר, והתלמידים הטובים פחות הולכים ל"ישיבות גדולות" פחות טובות, ולמרבית הפלא ברוב מוחלט של המקרים המיון הזה מוכיח את עצמו גם לטווח ארוך, למרות שהוא מתבצע בקרב מסיימי ישיבות קטנות (גילאי 16-17).
    
6. על פי נתוני הלמ"ס ומשרד החינוך אחוז הנשירה בחינוך החרדי הוא 7.7% בשנה מכיתות ט' ומעלה, למיטב ידיעתי האחוז אצל הבנות החרדיות נמוך יותר ואצל הבנים החרדים גבוה יותר. אם נחשב 8% נשירה משיעור א' ישיבה קטנה, נגיע עד שיעור ב' בישיבה גדולה לכ-30% נושרים.

אל מול מקורות אלו, אני מודע לכך שישנן מקורות ודוגמאות מהחיים, לכאלו שבגיל מבוגר התחילו ללמוד וגדלו מאוד בתורה, כדוגמת רבי עקיבא שהתחיל את לימודיו בגיל 40 ורבי אליעזר שהתחיל את לימודיו בגיל 22 (לפי אדר"נ) או 28 (לפי פרד"א), אבל האם בשל כך נוכל לדרוש להשאיר את כולם בישיבה? מה גם, שלכאורה מקרים כאלו יתאפשרו גם לאחר השירות הצבאי.

להלן דוגמאות למעשים כאלו:

1. מה היה תחילתו של רבי עקיבא? אמרו, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר.אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"? מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי למדני תורה. אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה, תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר' יהושע. אמר להם: רבותי, פתחו לי טעם משנה. כיון שאמר לו הלכה אחת, הלך וישב לו בינו לבין עצמו. אמר: אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה: לסתת שהיה מסתת בהרים. פעם אחת נטל קרדומו בידו, והלך וישב על ההר, והיה מכה ממנו צרורות דקות.ובאו בני אדם ואמרו לו: מה אתה עושה? אמר להם: הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן. אמרו לו: אי אתה יכול לעקור את כל ההר! היה מסתת והולך, עד שהגיע אצל סלע גדול. נכנס תחתיו, סתרו ועקרו והטילו אל הירדן. ואמר לו: אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון: עקיבא, עליך הכתוב אומר (איוב כח) "מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור". דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. (אבות דרבי נתן פרק ו')
    
2. מה היה תחילתו של רבי אליעזר בן הורקנוס? בן עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו אביו: הורקנוס, אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה. השכים וחרש מלא מענה. 
   אמרו, אותו היום ערב שבת היה, הלך וסעד אצל חמיו. ויש אומרים: לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מוצאי שבת. כשהוא הולך בדרך, ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו. ויש אומרים: גללי הבקר היה. הלך ולן באכסניא שלו, הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים, עד שיצא ריח רע מפיו. אמר לו רבי יוחנן בן זכאי:אליעזר בני, כלום סעדת היום? שתק. שוב אמר לו, ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו. אמר לו: כלום סעד אליעזר אצלכם? אמרו לו: אמרנו שמא אצל רבי היה סועד. אמר להם: אף אני אמרתי שמא אצלכם היה סועד. ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. אמר לו: כשם שיצא לך ריח רע מפיך, כך יצא לך שם טוב בתורה. שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, אמר אלך ואדיר אליעזר בני מנכסי. אמרו: אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים, וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא, הושיב לו שומרין. אמר להם: אם בא לישב, אל תניחוהו. הוא בא לישב ולא הניחוהו. 

   היה מדלג ועולה והולך, עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע. היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו: אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר, ואמר לו פתח ודרוש. אמר לו: איני יכול לפתוח. דחק עליו, ודחקוהו התלמידים, עמד ופתח, ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו, עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו, ואמר לו: ר' אליעזר רבי, אמת למדתני. עד שלא הגיע זמן לצאת, עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר: רבותי, אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי. עכשיו כל נכסי יהיו נתונין לאליעזר בני, וכל אחיו פטורין ואין להם בהן כלום. (שם)