בכל מעשה, בכל רעיון חדש, בכל התפתחות חברתית ואישית, עולה שאלת העתיד- לאן יוביל המהלך הרעיון או המעשה, מה יהיו תוצאותיו העתידיות. שעל אף שכעת נראה המעשה או הרעיון נכון, מועיל, ואמיתי- מ"מ קשה לדעת לאן הוא יוביל, האם נפיק חורבא מיניה או שאחריתו תשגה מאוד.חשש זה עומד תמיד כחיצוני לרעיון או למעשה עצמו, ופעמים שעל אף נכונותו של רעיון או מהלך ספציפי- החשש מתוצאותיו העתידיות מניא את האדם מיישומו. וכך תיקונים ושינויים רבים בחיי הפרט והכלל נמנעים, והקידום האישי והכללי נעצר.
אלא נראה שיש לשנות את הגישה לבחינה של מעשים ורעיונות, ומיתוך שינוי זה אף תפטר בעיה מצויה זו.
הנקודה הראשונה שעל האדם והחברה לבדוק בכל מעשה ורעיון היא שאלת המניע. כל יהודי יר"ש שואף ביסודו לעשות רצון קונו. כבר בהלכה הראשונה בשו"ע ראה לנכון המחבר להדגיש נקודה זו של שויתי ה' לנגדי תמיד- שכל צעד ושעל יבחן ע"פ זה (כפי שבא לידי ביטוי בפרטים הרבים שבשו"ע). וא"כ כל החלטה ומעשה של האדם, וק"ו בשינויים עקרוניים ומשמעותיים שעושה האדם בחייו- עליו לבדוק לא רק האם מעשיו "מסתדרים" עם רצון בוראו, אלא גם ובעיקר האם רצון בוראו הוא המניע אותם.
וההבדל בזה הוא גדול, והוא אף המכריע מה יהיו תוצאות מעשיו ורעיונותיו. שהרי מעשה הנעשה ממניע חיצוני שאינו מגיע מרצון לתקן עולם (ועצמו) במלכות שד-י, אפשר ואף סביר שיביא לידי חורבן, שהרי בדרכו יתגלו מהמורות רבות אשר סביר שבאחת מהם יפול הנופל.
אך אם מניעיו הם מתוך יר"ש- ממילא גם אם יתקל בפיתויים ומכשולים, ואף אם ישתבש בפרט זה או אחר, לא יכשל בכך, שהרי לכתחילה נחית להכי מתוך רצון לעשות רצון בוראו, ואין כל סיבה שיעשה כעת בניגוד למטרתו הראשונית שבגללה יצא לדרך זו. כך לדוגמא כאשר רוצה אדם לשנות עיסוקו בחייו, או מקום מגוריו, או כאשר רוצה הציבור לשנות מסגרותיו- עליו לבדוק אם רוצה זאת לנוחות או כבוד וכדו'- שאז ברור שיכשל במהלכו זה (אם לא כעת- אז בהמשך הדרך). אך אם רצון זה שורשו ברצונו של האדם או הציבור בחיים של קיום רצון ה' ומוסרו- פשוט שדרכו תמשך מישרים, ובכל אשר יעשה יצליח. ועל אותה הדרך בבחינת אמונות ודעות- אם הבדיקה נובעת מתוך רצון להתחכמות, לכבוד או לשבירת מסגרת דעות קיימת- חזקה על בדיקה כזאת שתכשל ותשתבש, וחורבן גדול יעלה ממנה. אך אם הבדיקה נועדת לבדיקת רצון ה' ומוסרו- לעולם יוכל אך להבנות ממנה. "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך"
תגובות