חכמות בחוץ תרונה
בס"ד אכשר דרא ורבו פוסקי הלכה ויושבי על מדין, יראי ה' חפצים לקיים מצווה כהלכתה ולהיות מן המהדרין בדברים שבקדושה, אלא משום מעשה שנשמע בבית המדרש נוצר צורך לעורר על עניין מהותי וחשוב, ישוטטו רבים ותרבה הדעת.
כתיב אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות (משלי ג כז) וכ' ע"ז ברלב"ג שם "וזאת אזהרה כוללת בעיון ובדברים המדיניים, אם בעיון הזהירו שלא למנוע למודו מהבא ללמוד הראוי לכך לפי מה שיש מן הספק בידו וכאשר יבא לבקש ממך הטוב הזה לא תענה אותו על זה בשתאמר לו לך ושוב ומחר אתן ויש אתך אך תן לו זה תכף אחר שיש אתך והוא ראוי לזה".
כמה מפסקי ההלכה החדשים שנתעוררו עם בעיות הזמן על ידי המדקדקים בהלכה, החל בעניני ע"ז וספיחי שביעית בשר עגלים באכילה ודקדוקי מקוואות ועוד רבים וידועים, נתפרסמו בקול רעש גדול מעל גבי העיתונות הכתובה כמובן לפי הבנת הכותב וכו' הדיבור הולך מפי השמועה עם חלוקי גרסאות בין עיתון פלוני למשנהו זה אומר בכה וזה אומר בכה, ובני התורה האמונים על שמירת המצוות ודקדוק הדין אינם זוכים לראות ולהכיר את מקור ההלכה ופסק הדין, ותורה מה תהא עליה וגדיים האיך יֵעשו תיישים, ומאחר שתורה היא וללמוד אנו צריכים ומי יבוא בסוד ה' לדעת מה עמד לפני המורה צדק בשעה שפסוקו עמד לפניו ופעמים שדבריו סותרים דין המקובל מדור דור, הלא מן הצורך להעמיד הדין על תילו ולקבוע ראיות ונימוקים לכל חידוש הלכתי ולא להסתפק בפרסום פסק הלכה או חידוש הלכתי ללא בסיס מינימלי של מקורות והמו"מ בזה.קשה להשתחרר מהתחושה הקשה כי המכוון בזה הוא למנוע דיון הלכתי ציבורי על ידי החכמים ותלמידיהם לדעת את המעשה אשר יעשון, כמו גם ניסיון לכפות דעת יחיד על הציבור ולחייב כל תלמיד לכבוש את דעתו ולשום משמרת לרעיונו לבל יבוא לפקפק ח"ו בהוראת זקן, ואין כאן הכוונה לבאים לקנטר ח"ו אלא למען ילמדו התלמידים הבאים אחריהם את שורש הדברים ומקורם ולהחכים את שומרי מצוות ה' בהוראה לרבים ונמצא שם שמים מתגדל.
לפני מספר שנים היה יו"ל בקביעות קובץ תקופתי "נעם" (כעשרים כרכים) ובו נתרכזו כל חידושי ההלכה מגדולי הפוסקים, החידושים הספקות, הצדדים והראיות, והיה הדבר מסור לבני התורה להחכים דעת ובינה להבין דבר מתוך דבר וללחום במלחמתה של תורה עד שפעמים הרבה פוסקים חשובים וידועים לא הססו לחזור בהם מפסק ערוך ומפורסם וזאת כתוצאה ישירה של הדיון ההלכתי הציבורי.
נקודה נוספת הבולטת מתוך עיון מדוקדק בקובץ הנ"ל, בעוד שבספרי גדולי הפוסקים אנו מוצאים זהירות רבה לפני קביעה לאיסור הרבה יותר מאשר לפני קביעה להיתר, שיקולים של הפסד מרובה טירחא דציבורא וכדומ' שכיחים בנבכי השו"ת ומהווים קו פסיקה מנחה אפילו בעניינים של דאורייתא ק"ו בגזירות דרבנן ופחות מכך, כיום המציאות היא הפוכה, באיסור – אין צורך לתת הסבר כלל אלא כזה ראה ואסור ואין לך רשות להרהר, ואילו להיתר שבעים טעמים אינם מספיקים, כך שתוכן הדיון ההלכתי חשוב שבעתיים, לידע על מה נקבעה הלכה לאיסור, ומה הדינים העולים מכך, נותר רק לקוות כי תופעה קשה זו איננה חלק ממגמה כללית הרווחת בעת החדשה, מגמה זו אכן מתחוללת בשיאה מחוץ לכתלי בית המדרש כפי שניווכח להלן.
יוסיף דעת יוסיף מכאוב אמר קהלת, ובכל זאת הסקרנות הינה מידה שרבים מאיתנו נתברכו בה, כמעט ואין בית אשר לא נחשף במודע או שלא במודע לעיתונות הכתובה הרגילה ובטח לעיתונות החינמית הפורחת ומשגשגת באופן משמעותי למדי.
רוב רובו של מנין הציבור החרדי מורכב מאנשים בעלי רמת משכל גבוהה, שנות הלימוד הרבות בישיבה בתוספת החקרנות התיאורטית התלמודית מגבירים את עוצמת האנרגיה וההשכלה המאפיינת את החרדי הממוצע. כך שחשוב לו להביע את דעתו העצמאית בכל חדש וענין, אלא שכאן קיים דבר מפתיע שחולף בשתיקה קבועה ומן הראוי לתת עליו את הדעת על גבי במה חשובה זו.
עיתון המיועד לציבור בעל רמה גבוהה כמו הציבור החרדי אמור לספק לקוראיו חומר העונה לפחות על רמתו הבינונית אם לא יותר מכך, תחת זאת – די בעיון קצר בעיתונות העכשווית ולהתחלחל מרמתו הנבובה והאווילית, הכיצד יתכן כי עיתון המיועד לציבור היראים מפיק את הנאתו מהתבוססות עד צוואר ברכלנות מאוסה והדומה לה, האתיקה המינימלית נעלמה כלא הייתה, הקשר בין מה שנכתב למציאות הפך להיות נלעג וציני, כל כתבן משלים את שיחתו השבועית עם הפוליטיקאי התורן והכותרות הסנסציוניות מופרחות לאוויר, כמות המלל הרדודה מציפה את בתינו מטמטמת את ילדנו ומדרדרת את השיח הציבורי לרמה ירודה ושטחית.המגמה מתרחבת מיום ליום, כל שבוע נקבע רף חדש לבערות, אין מבאר ואין מבקר, בין העיתונים קיימת תחרות זולה החושפת טפח מרמתם הירודה של הפובליציסטים החדשים, קידוש אייטם רכילותי העטוף בסיסמאות קדושות הפך מזמן לדבר שבשגרה החל ממופת אקטואלי המסעיר את הציבור וכלה בפרויקט חדשני אשר נוצר מעל דפי העיתון בדיו ידיו.
הטרנד האופנתי שייך לעיתוני הצבע בעלי דפי הכרומו המפוארים העושים את מלאכתם אמונה ומציבים שבוע אחר שבוע את סולם הערכים הנמוך בתולדות המדיה החרדית, כל אירוע מגזרי מתועד לפרטי פרטים ומופץ בעשרות אלפי עותקים ברחבי העולם, מאחורי הקלעים מתנהלים עסקאות מפוקפקות שכסף כבוד ושנאה הם רק חלק מהמטבע המבוקש, שנאה בין איש לרעהו ובין קהילה לחברתה משמשים בערבוביה והאש מתלקחת בתוך הצבע, המסר פשוט, אנחנו נביא לך חומר צבעוני ומושך, אתה תקרא, תקנה, תמכור, תשאל, תספר, רק אל תחשוב, רק תפשיט את תבונתך מעליך ותעטה את מחלצות הכרומו הריחניות.
עיון קצר בעיתונות החרדית לפני שלושים שנה מספק שפע של מאמרים מדיפים חן יהודי טהור וניחוח חכמה יפה, משה שינפלד מפליג עם קנאותו הבלתי מתפשרת, דוד זריצקי מתעמק עם למדנותו המחודדת, מאמרים שלמים בעניינים העוסקים ברומו של עולם, העיתונות שמשה כבמה מחכימה ומחדשת גם אם לא הכול הסכימו איתה.
גם כאן קיימת תחושה כי התופעה האמורה רבת השנים אכן חלחלה עמוק בלב הצעירים וקבעה טון חדש לשיח הציבורי, החיקוי העלוב של העיתונות הכללית אותה עיתונות אשר ריסקה את שאריות התרבות הישראלית לגזרים, מאיימת לקעקע את מוסרות התבונה והמוסר של האמונים לדבר ה', גוזלת בכוח את תבונתם וחומסת ברגל גסה את רגשי ליבם.
*
החכמה היא רכושו האחרון של העני והגוזל אותה ממנו כאילו שדד את נפשו והותירו עירום ועריה, מיליארדים בעולם נולדו לחיות, מעטים מהם נולדו לחשוב, הטפשת הציבור באופן שוטף ומתוכנן יחד עם גזילת תמימות הילדים על ידי ציניקנים חסרי מצפון הינה עוון פלילי וחמור, חטאת הקהל תלויה בהם וגזלת העני שוכנת בבתיהם.
תגובות