יחסי החרדים והחילונים בשישים שנות קיומה של המדינה ידעו עליות ומורדות, אך ביסודם של אותם יחסים עמדה העוינות הבסיסית של הציבור החרדי לממסד החילוני ששאף להעמיד כאן מדינה חילונית מוצהרת. משל העגלה המלאה של החזון איש במפגש המכונן עם בן גוריון בימי קום המדינה, הוא זה שהגדיר את היחס החרדי למדינה ולחוקיה.
אחד הדברים שבהם בא לידי ביטוי הריחוק מסמלי המדינה היה היחס לחיובים 'ממוניים' שבאו בעקבותיה. באופן כללי ישנה נטיה אצל אנשים בכל העולם להתחמק מתשלום מיסים, החיוב הזה נתפס בהרגשה של האנשים כמו סוג של עושק אישי, בה המדינה בכח סמכותה והשליטה שלה דוחפת את ידיה בכיסו של האזרח הקטן וגוזלת מפיסת לחמו – עליה עמל בדם ויזע.
מצד שני כולם מודים שלא ניתן לקיים מדינה מתוקנת ללא תשלום מיסים. כפי שבכל בניין מגורים משותף ישנו וועד בית שאחראי לגבות תשלום חודשי מתושבי הבניין עבור ההוצאות השוטפות גם הבנין הגדול שקרוי "מדינה" אינו ניתן לתחזוקה וניקיון ללא תשלום דמי ועד הבית.
בציבור שלנו יש תפיסה שונה בנושא. אף כי מבחינה מוסרית וערכית אם התורה תאמר שמדובר בחיוב, לא יהיה אחד שינסה להתחמק, כמו שאין מי שמתחמק מלקנות מצות/ארבעת המינים וכו'. אבל "מצווה" וודאי אין פה, אלא כורח המציאות כתשלומי ועד בית. חוב בעלמא.
וכאן כבר נפתח פתח לטעון שמאחר והמדינה היא חילונית בהגדרתה אין לה סמכות לקבוע עבורנו את החובות. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו אנשים מנסים למצוא את הפינות שימלטו אותו מציפורני המס – מטעמים תורניים – מתוך אמירה ש"'הם' סתם גזלנים".
אך שאלת הממסד החילוני אינה דומה כיום לעבר. העולם האידיאולוגי הפנה את פניו לעולם תכליתי ותועלתני קפיטליסטי וענייני. העקרונות האידיאולוגיים שליוו את קום המדינה שהצדיקו במקביל את תגובת הנגד של התבדלות מהמדינה וחוקיה איבדו ממשמעותם.
כיום היחס אל המדינה הוא יותר כמו למוסד גדול שמנוהל על ידי אנשים שדואגים לתפעול יעיל שלו. הנושאים האידיאולוגים פסו מן העולם, ויפה אמר מי שאמר כי "היחידים שהמדינה עדיין רלוונטית עבורם הם המתנחלים ונטורי קרתא". הציבור הרחב לא מיחס שום משמעות אידיאולוגית למדינה.
ביטוי בולט לשינוי הזה מצאתי דווקא באירוע יום העצמאות לפני שנה. האירועים בהר הרצל עדיין ממשיכים להיות מלווים בצלילי אתוס הגבורה והעוז שכל כך צרמו תמיד לציבור החרדי והנה להפתעתי אני שומע כי בטקס ההרואי של הדלקת המשואות הוזמנו שימו לב! אנשים שתרמו לשיפור איכות המים וההתפלה בישראל. ראשון לציון עלה פרופסור נכבד אשר המנחה הפליא בשבח מחקרי המים הנועזים שלו! מה שהתברר כמחקר פורץ דרך בהתפלת מי ים. עוד עלו כמה מועמדים נוספים שאת מהות הפריצה האקדמית שלהם בתחום המים לא לגמרי הצלחתי להבין, וכך על פני שורת המשואות צפיתי באחרון הסמלים הציוניים עובר את תהליך ההתפלה לקראת תפיסת העולם העדכנית והעניינית המשוחררת מאידאות ומקדמת ייעול מעשי של נושאים טכניים במהותם. לא עוד צה"ל וגבורתו אלא מתפילי המים וגבורתם.
לתהליך הזה יש משמעויות אורך ורוחב רבות – בכל מה שקשור ליחס אל הממסד והמדינה, אך במאמר הנוכחי נשים פנינו אל הנושא בו התחלנו – תשלום מיסים.
ברגע שאנו מבינים שהמדינה כיום אינה מייצגת משהו אידיאולוגי רעיוני, אלא יותר מציאות טכנית קיומית, ויתרה מזו, הרבה חרדים נכנסים לעמדות ניהול המדינה ומוסדותיה,
אם כן האם ישנה הצדקה לתחושה שהמדינה היא "הם" ולא "אנחנו"?
מעלימי מס תמיד היו ותמיד יהיו בכל העמים ובכל המגזרים, השאלה היא אם מותר שתהיה לכך הצדקה "תורנית".
תגובות