על מנת ליצור דיון מקיף ונרחב בנושא האם אנו זקוקים למוסריות שאיננה תורנית? – הזמנו לדיון מספר רבנים על מנת שיחוו את דעתם בנושא.
להלן עיונו של הרב דוד לוי, בשאלת דרך ארץ קדמה לתורה:
————————
"נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדברו" (משנה ב"מ מד.).
מי שלא משך, על פי דין לא קנה, כי אין אלא קנין אלא במשיכה. על כן עדיין החפץ של המוכר, ולכן אין לו מניעה מצד הדין לחזור בו. אך מצד שני הוא התחייב למכור לו. לכן אמרו שעל אף שאין לו מניעה מצד הדין, יש לו מניעה מצד הדרך ארץ. ואי אפשר שאחד יחייב את חבירו על פי מנהג דרך ארץ, ולכן אין לבית הדין דרך לכפות אותו על כך, רק שמזכירין לו שעל אף שיכול לעשות כן על פי דין, אינו מלמד שרשאי לעשות כן – שנכון לעשות כן.
והמשילו בכך שמי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה וכו', שהיו לפני מתן תורה ואף על פי כן נענשו (ובברייתא מוסיף עוד אנשי סדום ומצרים שגם הם לפני מתן תורה).
וכן אמרו במדרש (ויק"ר ט,ג) שדרך ארץ קדמה לתורה כ"ו דורות. כלומר שגם לפני שנתנה תורה היה האדם מחויב לדרך ארץ.
והענין הוא שדרך ארץ היא אחת מן הדרכים שניתן להכיר על ידה רצון הבורא, שלפי אופן הנהגת העולם ניתן להכיר את רצונו.
"אמר ר' יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו לומדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול" (עירובין ק:).
אך נראה שעיקר הבחינה של דרך ארץ הוא ההנהגה האנושית הטבעית, כשם שכל אלו בעלי החיים כל אחד נוהג בדרך שנברא בה שהיא הדרך ארץ, הנהגת העולם, כך האדם ראוי לנהוג בהנהגה האנושית הטבעית, וכן האבות.
"ומהיכן למד אברהם את התורה רבן שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה, ומנין שכן הוא, שנאמר אף לילות יסרוני כליותי וגו'. ר' לוי אמר מעצמו למד תורה שנאמר מדרכיו ישבע סוג לב, ומעליו איש טוב" (ב"ר צה,ג).
ובתורה נתחדשה שנודעת ההנהגה בנבואה באופן ישיר, שנתגלה רצונו יתברך. ועל דרך הדעת.
ודע שגם בחינת הדרך היא בחינת גילוי רצונו ית', שכן רצונו שתהיה הנהגת האדם, כשם ששאר הבריאה עושים רצונו המה נוהגים כפי שראוי להם.
"בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ: בָּרֲכוּ ה' כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ" (תהילים קג,כ-כא).
"רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא טריף להו יבא על גבייהו ואמר רהולו צדיקי למיעבד רעותא דמרייכו" (ברכות מז:).
[/pullquote]ועל כן עצם מהות בטול דרך ארץ הוא השחתת דרכו, שנוהג שלא על פי דרכו, וזה בניגוד לרצונו יתברך. "תנא דבי רבי ישמעאל בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו, עבודת כוכבים דכתיב פן תשחיתון ועשיתם וגו'".
וזה ענין דור המבול, "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָא' וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא א' אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. א"ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל".(סנהדרין קח.)
והנה כח השחתה הזה מיוחד לאדם, שהוא בעל בחירה ועל כן יכול הוא לשנות מטבעו ולפעול שלא על פי רצונו יתברך. וכל זה מכח הדעת שעל ידה יכול לפעול שלא על פי מראה עיניים אלא על פי הדעת.
ודע עוד שהדעת היא נשמת החיים הא-לוהית שנפח באדם להיות פועל על פיה, ובאמת כן רצונו יתברך שיהיה פועל על פי דעתו, ולא לימשך כבהמה אחר עיניו.
"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מא' והוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו וגו'". (תהילים ח,ה-ז).
[/pullquote]רק אותו כח שיש לו להתכחש לאשר לפניו, נותן לו כח אף להתכחש לעצמו ולרצונו יתברך.
וזה ענין "מגדל בבל", שבו מונח שורש ההשחתה, שהוא ההסתגרות תוך עצמם וההתעלמות מכל סביבתם.
"ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר" –
הם בקשו להתרחק מכל ענין טבעי, אפילו ליצור בעצמם את חומרי הבנין ולא להשתמש בחומרים הטבעיים (האבן והחמר).
ושמא זה בא להם אחר שראו שדור המבול נמשכו אחר עיניהם והתכחשו לדעת, הם ביקשו לנהוג בעצמם בהיפך מזה, ונמשכו אחר דעתם, תוך התכחשות לכל הטבע, שהוא בחינת הדרך ארץ וכנ"ל.
ולכן אמרו "הבה נבנה לנו עיר מגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני הארץ"
וכל זה הוא מתוך הסתגרות מפני העולם, והתעלמות מרצונו יתברך, והוא כנגד כוונת בריאת האדם.
"ויאמר להם א' פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרמשת על הארץ" (בראשית א,כח).
וזה אשר אמר הא' "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כלך אשר יזמו לעשות"-
כי כיון שהם עם אחד והם מסתגרים מפני כל העולם, א"כ אין דבר שימנע מהם לעשות ככל העולה על רוחם, ונמצאים הם מבטלים לגמרי רצונו ית' ולא מכירים בו כלל.
וכן עניין השניים האחרים שהוסיף בברייתא:
סדום היא כעין דור הפלגה, רק שדור הפלגה הסתגרו מפני העולם, וסדום הסתגרו מפני האנושות.
מצרים כעין דור המבול, רק שדור המבול השחיתו את העולם, ומצרים השחיתו את האנושות (בשעבדם עבדים באדונים, ובכישופם, והארכתי במק"א).
וכפי שהראינו שורש ההשחתה הנ"ל של הדרך ארץ הוא בהכחשת הידוע, וביטויה החזק של ההכחשה היא שאינו עומד בדבורו,
שעצם מהות המעשה הוא מעשה של הכחשה, ובזה גם מתכחש לדרך ארץ הבסיסי, של יסוד ושרש הדרך ארץ, שהיא העמידה בדיברו.
"רבי שמעון אומר אף על פי שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית, ומכל מקום כך הלכה, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. (ב"מ מח.)
תגובות