אביגיל קרלינסקי: לא קריטי

בשאלת המיתוג: חכם עדיף מנביא.

שאלת הזהות החברתית, ככל שהיא תיאורטית וניתנת להגדרות בכתיבה רציונלית ומנומקת, היא שאלה חברתית, אנושית.
בשאלות חברתיות, עלינו להפעיל שכל ישר, אך יחד איתו לזכור שישנם "ברבורים שחורים" באיזור.

מכירים את המושג "ברבור שחור"?
בעולם המערבי העתיק שימש המושג כמטאפורה למשהו בלתי אפשרי.
בתחילת המאה ה-17 גילו ההולנדים את אוסטרליה ואת ברבוריה השחורים.
המושג נעשה לא רלוונטי והוכח לעולם כולו: גם מה שנתפס כבלתי אפשרי עלול להתגלות כאמת.

בימינו, עבר המושג טרנספורמציה:
"ברבור שחור" הוא מושג המתאר את העיקרון ש"הבלתי צפוי – צפוי שיתרחש".
רוב האירועים המשמעותיים והמכוננים בהיסטוריה היו כאלה שלא ניתנו לצפייה מראש ורק למפרע ידעו כולם להסביר אותם בצורה סיבתית ורציונלית.

מסקנת ביניים: לא ניתן לנבא דבר שהאדם והחברה קשורים בו.

בבואנו למתג את עצמנו, עלינו להסתכל קודם כל על הסביבה החברתית.
איננו פועלים בחלל ריק, הסביבה אומרת שאנחנו "חרדים חדשים" במקרה הטוב ו"חרד"קים" במקרה הגרוע.

לא בחרנו בשמות הללו, הכינויים הנ"ל הם ברבורים שחורים בשבילנו, ברבורים שהיינו רוצים לצבוע עכשיו בלבן. הרי היינו מעדיפים לא לתת לאף גורם חיצוני לשיים אותנו מבלי שהסכמנו לכך.

וכך עולה לו לדיון עניין השם והמיתוג.

זה מבקש "חרדים ישראלים" ומתנגד ל"חישניקים" הקליל.
ההוא מבקש "חרדים תורניים" ומתנגד בכל תוקף ל"ישראלים" כזהות משנה.
זו מתנגדת בכלל לתת שם לקבוצת אנשים, זה כובל לה ומגדיר מידי.
ואילו האחרון, לא אכפת לו אם יקראו לו גם "חרדי צ'וקומוקו", העיקר שנהיה זרם נפרד מהשאר.
כולנו מסכימים שאיננו מסכימים.
כולנו מנסים להיות נביאים ולהצביע על ההשלכות שתהיינה לכל שם במידה והוא ייבחר.

ועכשיו בואו נדבר תכלס, בואו נהיה חכמים:
בהנחה והחלטנו שיש למתג ולתת שם, עלינו לדעת שאנו אומרים אמירה מעין זו: "אנחנו לא כמו כולם."
אם הבנו שכך הוא, שאנו שונים, הדבר היחיד שאפשר לעשות בקשר לנושא המיתוג הוא ניסיון מיתוג מחדש, שאולי יצליח ואולי לא.
כאשר כינוי קיים בשיח החברתי והתקשורתי תקופה ארוכה, בלתי אפשרי כמעט למחוק אותו. הוא כתוב שחור על גבי לבן במילון העברי-חברתי. לכו תמחקו עכשיו את הכינוי "חרדים"…
לפיכך, ככל שנפעל מהר יותר כך ייטב.

לא אשת נבואה אנוכי, אין לי מושג מה יקרה. ימים יגידו איזה כינוי ידבק בקבוצה, אם בכלל ידבק בה כינוי.
עלינו לזכור את העובדה המכאיבה: אין לנו שליטה על מה שיקרה, לא תהיה כזו לעולם.

אז בקשר לשם שלנו, מה נעשה? נהיה חכמים.
נהיה מוכנים להתמודדות עם כל שם שהוא ועליו נפעיל את חכמתנו לכשתגיע העת המתאימה.
המתנגדים הרי ינאמו תחת כל עץ רענן וקמל, למה השם שלנו מוכיח שאנחנו "כופרים", "עוקרים את התורה" ושאר גידופים.
אנחנו נצטרך רק להיות שם, לענות להם ולעצמנו למה כן טוב השם הזה. נצטרך להיות חכמים, להתמודד בתוך הקיים.

רגע, בעצם זה בדיוק כמו שעשינו עד היום עם השם "חרדים"!
מאין הגיע השם "חרדים"? לא ידוע.
מה שכן ידוע, שהוא לא הופק בהשקה של קבוצת אנשים שישבה והחליטה שזה הכינוי המושלם.
בואו נודה על האמת, רוב הציבור החרדי לא היה בוחר בשם הזה, לו הייתה ניתנת לו הבחירה מאפס.
אז מה שעושים כולם הוא הדבר היחיד שנותר לעשות:
להסביר לעצמם ולעולם למה הכינוי הזה דווקא כן מצוין וכן מייצג מהות.
מנסים להיות חכמים, וזה עובד.

עם כל הנאמר לעיל, הכי חשוב בעיני להפנים שיש תקווה לכל שם שיתפוס, כי בסופו של דבר, המצטרף הפוטנציאלי לקהילה הוא אחד שאוהב את מוסדות הלימוד שלה, את בתי הכנסת, את התרבות והדיבורים שמתאימים לאורח חייו והשקפתו.
אדם המזדהה עם קהילה אינו אדם האוהב את שמה, כי אם אדם האוהב את אנשיה.